by Rabbi Noah Gradofsky
Disclaimer: The opinions expressed here are that of the writer and do not necessarily represent the views of the Union for Traditional Judaism, unless otherwise indicated.
In light of the coronavirus pandemic, many of the minyanim that have been held have been truncated in a number of ways. One popular manner of shortening the service has been to begin the service with Yishtabach on weekdays or Shokhen Ad on Shabbat, with (as I understand it) individuals praying Pesukei D’Zimrah at home up to but not including Yishtabach/Shokhen Ad. This practice is modeled on the prevalent custom that, when a minyan is late in arriving, prayer is often suspended before Yishtabach/Shokhen Ad in order to wait for a minyan. As discussed below, contrary to popular practice but consistent with Arukh HaShulhan and most probably Maharil and R. Moshe Isserles, when waiting for a minyan, everyone except the hazzan (and arguably even the hazzan) should recite Yishtabach without delay. Similarly, everyone davening Pesukei D’Zimrah at home should recite through Yishtabach. To the extent it is desired to recite Shokhen Ad/Yishtabach as part of minyan (and there are reasons to desire to do so, though I propose an alternative), the hazzan should arrive early at the minyan and recite his Pesukei d’Zimrah in situ so that minyan can begin with his recitation of Shokhen Ad/Yishtabach and his Pesukei d’Zimrah need not be interrupted by going to minyan and donning a tallit (and tefillin during the week).
The practice of starting early post-Covid minyanim after Pesukei d’Zimrah requires an interruption during morning prayers that is sub-optimal but is, to my mind, a reasonable balance between the importance of public prayer and the importance of minimizing spread of disease. Given this balance, it is important to determine how the halakhic problems with interruption during morning prayers can be minimized.
The rules surrounding permitted interruptions during the early part of the morning service are unclear, especially because Talmudic references to Pesukei D’ZImrah are few and far between. However, both logic and the halakhic consensus dictate that, at least for individuals, an interruption between Yishtabach and the Shema and her blessings is preferable to an interruption prior to Yishtabach.
One of the main sources for a prohibition of interruption during Pesukei D’Zimrah is Rif (1013–1103), who explains that Barukh She’Amar and Yishtabach are bookends to Pesukei D’Zimrah. As Rif’s text appears in the standard printing of the Talmud (and was before many early rabbis), Rif writes as follows:
| We read in chapter “All Writings” (BT Shabbat 118b) “Rabbi Yose said: ‘Let my portion be among those who complete Hallel every day,’ Is this so? But Master taught that ‘one who reads Hallel every day blasphemes.’[1] When we say it (i.e. that it is praiseworthy to recite Hallel each day) we refer to Pesukei Dezimra.” What is it (i.e. what is Pesukei d’Zimrah to which the Talmud refers)? From “A Psalm of David” (i.e. Psalm 145) through “The entire soul” (i.e. the end of Psalm 150.”) And the rabbis established saying a blessing before it and a blessing afterwards. And what are they (i.e. what are the blessings)? Barukh She’Amar and Yishtabach. Therefore, one must not speak from when one begins Barukh She’Amar until one finishes the 18 (blessings of the Amidah).”[2] |
וגרסינן בפרק כל כתבי הקדש [שבת קי”ח ע”ב] אמר ר’ יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדףכי קא אמרינן בפסוקי דזמרה אמרינן מאי ניהו מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל י-ה ותקינו רבנן למימר ברכה מקמייהו וברכה מבתרייהו ומאי ניהו ברוך שאמר וישתבח הלכך מיבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל בברוך שאמר עד דמסיים [ליה] לשמונה עשרה: [2]
|
Here, Rif appears to prohibit interruption between Barukh She’Amar through the Amidah. However, in his compilation of Responsa of the Geonim, Professor Elazar Hurvitz[3] notes that Shalom Albeck found early printings of Rif have him writing “דלא לאשתעויי מכי מתחיל בברוך שאמר עד דמסיים ליה must not speak from when one begins Barukh She’Amar until one finishes it,” which likely refers to finishing the unit about which Rif was speaking, i.e. until one concludes Pesukei d’Zimrah with Yishtabach. It is likely that that the word ליה (it) was confused with לי”ח (= “the 18,” i.e. the Amidah), possibly under the influence of other sources for the idea that there should be no interruption between Barukh She’Amar and the Amidah.
Similarly, many medieval rabbis quote the Jerusalem Talmud as stating that it is a sin to speak between Yishtabach and the blessings preceding Shema, but this text does not appear in our Jerusalem Talmud, and it is not unusual for an opinion of an early post-Talmudic rabbis to be mistakenly credited to the Jerusalem Talmud.[4]
Early references to not interrupting between Yishtabach and the blessings preceding Shema include Seder Rav Amram Gaon which begins the section on recitation of Shema by saying “ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ביוצר אור. אסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע and one must immediately one must begin the recitation of Shema[5] with [the blessing] ‘Who creates light.’ It is forbidden to talk between Yishtabach and the recitation of Shema.”5 R. Amram died in around 875, however, and “many additions and textual changes were introduced into this work, so it is frequently difficult to recover its original text.”[6]
Another early text directly addressing interruptions between Pesukei d’Zimrah and the blessings of Shema is the following responsum apparently by R. Yehudah of Barcelona (Early 11th through 12th century).
| And thus said the Rabbi (believed to be Rabbi Yehudah of Barcelona) regarding interruptions during Pesukei d’Zimrah: A person is forbidden to talk or pause from when one begins Barukh She’Amara until one completes Pesukei d’Zimrah and closes Yishtabach after it. And one must also immediately say Barehu without any pause between Yishtabach and the recitation of Shema,[5] for one may not interrupt between one blessing and the next, as is explained in the homily of Rabbi Yehoshua b. Levi [who] found Elijah walking with three hundred laden camels. He asked him what the nature of those camels were [and] he said to him that they are burdened by being agitated by those who speak between Kaddish and barukh and between barukh and barukh and between one blessing and the next. This demonstrates that it is forbidden to speak from Barukh She’Amara until the completion of 18 (i.e. the Amidah). And if you say that it is understandable that it is forbidden [to interrupt] between blessings but within Pesukei d’Zimrah how do we know that it is forbidden to speak? Because our Rabbis called them (i.e. the chapters of Psalms constituting Pesukie d’Zimrah) “Hallel,” people are forbidden to speak within them as we read in chapter “All Writings” (BT Shabbat 118b) “Rabbi Yose said: ‘Let my portion be among those who complete Hallel every day,’ etc.” and it is forbidden to interrupt within recitation of Hallel because it is even forbidden to respond with greetings to one who offers [greetings] during its [Hallel’s] recitation as is said (BT Berakhot 14a): “Rava [says] on days where an individual recites Hallel, between paragraphs one pauses, within paragraphs one does not pause,” and this pause is for greetings, because [giving greetings] is an important matter due to “stealing from a pauper in your midst” (Isaiah 3:14), see BT Berakhot 6b,[7] but to talk (in general) is forbidden whether in Hallel or in Pesukei d’Zimrah.[8] |
וכה דבר הרב +ר’ יהודה הברצלוני+ על ההפסקה בפסוקי דזמרה, ואסיר ליה לאיניש לאישתעויי ולאפסוקי מכי פתח ברוך שאמר עד דשלים פסוקי דזמרה וחתים ישתבח בתר(ו)ייהו. וצריך נמי למימ’ לאלתר ברכו בלא שום הפסק בין ישתבח לפריסת שמע שאין להפסיק בין ברכה לברכה, שכן פורש בהגדה ר’ יהושע בן לוי מצאו לאליהו שהיה הולך ולפניו שלש מאות גמלים טעונים שאלו מה טיבן של גמלים הללו אמ’ לו טעונים הם רגז למספר בין קדיש לברוך ובין ברוך ובין ברכה לברכה, נמצאת אומ’ שאסור לספר מברוך שאמר עד השלמת י”ח. ואם תאמר תינח בין ברכה לברכה שאסור לספר אבל בין פסוקי דזמרה מנין שאסור לספר, לפי שקראון רבותי’ הלל נאסרו לספר בהם שכך גרסנו בפרק כל כתבי הקדש +שבת קיח, ב+ אמ’ ר’ יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום וכו’, והלל אסור להפסיק בתוך קריאתו שאפי’ בהשבת שלום לנותנו אסור בימי גמר קריאתו דאמ’ +ברכות יד, א+ רבא ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק, והאי פוסק לשאילת שלום מפני שדבר גדול הוא משום גזלת העני בבתיכם +ישעיה ג, יד, וראה ברכות ו, ב+ אבל לאישתעויי אסיר בין בהלל בין בפסוקי דזמרה.[8]
|
In addition, Rosh (1250-1327) tracks the text of Rif quoted above, including the prohibition of talking until after the Amidah, which, as we have noted may not be the original text of Rif.[9]
As noted, due to the paucity of sources on the subject, any attempt to discern a difference in severity between an interruption within Pesukei d’Zimrah and an interruption between Yishtabach and the blessings of Shema is speculative at best. However, since Barukh She’Amar and Yishtabach are their own unit of prayer, it would seem that an interruption between them would be of greater severity than an interruption between Yishtabach and the blessings before Shema. This would be all the more true if Yishtabach were considered to be a “long blessing,” which classically begins and ends with the formula “Blessed are You, Adonay,” except when it is a blessing adjacent to another blessing (in this case Barukh She’Amar).[10]
Thus far, all of rabbinic interpretations I have found agree that an interruption between Yishthabah and the blessing preceding Shema is of less severity than an interruption between Barukh She’Amar and Yishtabach. Rabbenu Yeruham (13th/14th century) cites without further comment an opinion that there is no prohibition of an interruption between Yishtabach and the Shema and her blessings, although Rabbi Yosef Karo rejects this opinion in Beth Yoseph.[11] Kol Bo (13th/14th century) notes that it is permissible to attend to matters of charity or other mitzvot after reciting Yishtabach prior to beginning the blessings of Shema.[12] Kol Bo seems to be tracking Seder Rav Amram Gaon on this point, although Seder Rav Amram Gaon is not explicit that such interruptions would not be permitted before Yishtabach.[13] Note that Seder Rav Amram Gaon also mentions that interruptions are permitted for matters of public need.[14] Tur Orah Hayyim 51 notes that one is not allowed to talk between Barukh She’Amar and Yishtabach except with the interruptions permitted during the recitation of Shema and her blessings.[15] On the other hand, when he quotes Seder Rav Amram Gaon’s instructions to proceed immediately from Yishtabach to the Shema and her blessings, Tur tells us that this need is relaxed in the case of communal need or an individual seeking charitable funds.[16] As recognized by Bah (1561-1640), Tur thus indicates that more interruptions are permitted between Yishtabach and Shema and her blessings than between Barukh She’Amar and Yishtabach.[17] Both Rabbi Yoseph Karo and Rabbi Moshe Isserles (16th century Poland) indicate that it is preferable to don tallit after Yishtabach rather than between Barukh She’Amar and Yishtabach (R. Isserles holds that a hazzan is an exception to this rule).[18] R. Karo mentions the opinion that one may interrupt between Barukh She’Amar and Yishtabach for a matter of public need or in order to provide charitable funds, but he does not explicitly accept or reject this position. R. Isserles indicates that this permission is accepted halakhah and also indicates that such interruptions are not permitted between Barukh She’Amar and Yishtabach.[19] Pri Hadash (1656-1695) complains about liturgical poetry being added to Pesukei d’Zimrah which led distracted individuals to start talking, but he says that had those poems been added between Yishtabach and Shema and her blessings he would not have raised the issue.[20]
Based on the above, it seems clearly preferable for people to say Yishtabah at home and then go to minyan.[21] The practice of waiting to begin public prayer before reciting Shokhen Ad on Shabbat and Yishtabach on weekdays seems to follow the common practice of a congregation pausing before these prayers if they are waiting for a minyan. However, contrary to what I have often seen in practice, it seems that when Maharil (c. 1365 – September 14, 1427) and R. Isserles suggest such a delay, they mean only that the hazzan should hold off on reciting Yishtabach. [22] As noted by Arukh HaShulhan (1829-1908), the earlier practice was for everyone to recite through Yishtabach on her or his own and the hazzan to begin public prayer with is recitation of Yishtabach.[23] It seems clear that Maharil and R. Isserles would prefer for everyone other than the hazzan to recite Yishtabach before waiting for a minyan so as to minimize the severity of any interruptions and for only the hazzan to hold off on Yishtabach in order facilitate the recitation of Half Kaddish.[24] Both Arukh haShulkhan’s discussion of this protocol as well as Mishnah Berura’s commentary explicitly indicate that only the hazzan should delay reciting Yishtabach.[25] Hence, it seems clear that people reciting Pesukei D’Zimrah at home should recite through Yishtabach. This seems to be all the more true if the people are donning tallit (and tefillin on weekdays) when they arrive at the minyan, as we have previously seen that according to many opinions it is preferable to don tallit and tefillin after saying Yishtabach rather than immediately before reciting Yishtabah.[26] Alternatively, as suggested (but apparently not preferred) by R. Isserles, everyone including the hazzan could complete Yishtabach and upon convening a minyan a few verses could be recited (perhaps Psalm 150) followed by Half Kaddish and Barehu.[27] It seems to me this latter approach is preferable if it is unlikely for the hazzan to avoid all interruptions before it is possible to continue with Yishtabach.
Therefore, in cases where minyan will begin at the end of Pesuke d’Zimrah, I suggest the following possible procedures.
Although this approach minimizes halakhic difficulties, it is still, according to most opinions, preferable to avoid interruption between Yishtabach and the Shema and her blessings. Therefore, minyan-goers should be encouraged to avoid conversation between when they finish Yishtabach and when they begin participating in the minyan.
[1] מחרף and מגדף seem to be synonyms and hence I have used only the word “blasphemes” as a translation of both words.
[2] Rif Berakhot 23a in Rif’s pagenation.
[3] תשובות הגאונים, Edison Lithograph Corp, New York, 1995. See in particular footnote 3 to responsum תשנה.
[4] שו”ת יביע אומר חלק ו – אורח חיים סימן ו
וכבר נודע מ”ש הראשונים בשם הירושלמי, שח בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ראה בהגמ”י פ”ז מה’ תפלה הי”ב, ובס’ האשכול ח”א עמוד ח’, בתשובת הגאונים, ליק, סי’ פו, ובטור סי’ נא, ובהרד”א ועוד. וע’ בהגהות מהר”ץ חיות (מגילה יב:) שזה אחד מן המאמרים שהוזכרו בראשונים בשם הירושלמי ולא נמצאו בירוש’ שלפנינו.
[5] The term פורס את שמע means to recite the Shema with her blessings.
[6] Biography section in Sedera Rav Amram in Bar Ilan Responsa v. 24.
[7] תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ו עמוד ב
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום – יקדים לו שלום, שנאמר: בקש שלום ורדפהו, ואם נתן לו ולא החזיר – נקרא גזלן, שנאמר: ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם.
[8] תשובות הגאונים החדשות – עמנואל (אופק) סימן לג. This text also appears as responsum תשנה in Professor Hurvitz’s volume.
[9] רא”ש מסכת ברכות פרק ה סימן ה
ה גרסי’ בפרק כל כתבי הקודש (דף קיח) אמר רבי יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי אמרינן בפסוקי דזמרה ומאי ניהו מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה ותקינו רבנן למימר ברכה מקמייהו וברכה מבתרייהו ומאי ניהו ברוך שאמר וישתבח הלכך מיבעי ליה לאינש דלא לאישתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים ליה שמונה עשרה:
[10] טור אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נד
ישתבח אינו פותח בברוך לפי שהוא סמוך לב”ש ששניהם נתקנו על פסוקי דזמרה זו לפניהם וזו לאחריהם ופסוקים שביניהם לא הוי הפסק
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נד סעיף א
ישתבח אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר, ששתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה, זו לפניהם וזו לאחריהם.
[11] רבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה נתיב ג חלק א
ואסור לדבר משיתחיל ברוך שאמר עד שישלים תפלת י”ח כך כתב רי”ף פרק אין עומדין ויש מי שכתב עד שישלים ישתבח אבל בין ישתבח ליוצר יכול לדבר.
בית יוסף אורח חיים סימן נד
ורבינו ירוחם (נתיב ג ח”א כג.) כתב שיש מי שסובר שבין ישתבח ליוצר יכול לדבר ודברי הרי”ף והרא”ש עיקר וכן כתבו הגהות מיימוניות בפ”ז מהלכות תפלה (אות ע) גרסינן בירושלמי המספר בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה:
[12] ספר כלבו סימן ד
וכתב הריא”ף ז”ל דלא מבעי ליה לאיניש לאשתעויי מכי פתח ברוך שאמר עד סוף י”ח ברכות של תפלה, והר”ם נ”ע כתב אסור לדבר מברוך שאמר עד סוף ישתבח, אבל שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד כמו בקריאת שמע באמצע פרקים, ובסוף מזמור שואל מפני הכבוד ומשיב לכל אדם, ובפרקים שואל מפני היראה ומשיב שלום לכל אדם, אמנם הוא היה רגיל כשהוא צריך להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח אומר אותן ג’ פסוקים ברוך ה’ א-להים א-להי ישראל מן העולם וברוך ה’ לעולם ויברך דוד, וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק אומר גם כן אלו הפסוקים לפי שהם כמו ברכה, ואין הפרש בין לדבר בלשון הקודש בין בשאר לשונות שכל שאסור לדבר בשאר לשונות אסור לדבר בלשון הקודש ובכל מקום שאסור לדבר בלשון הקדש אסור לדבר בשאר לשונות, והרב בעל האשכול ז”ל כתב הטעם לפי שברוך שאמר נתקן עם התפלה להסדיר שבחו של הקדוש ברוך הוא ואח”כ יתפלל, וכיון שכן הוא, אינו דין לספר בין סדור השבח והתפלה, אמנם בעניני מצוה כגון לפסוק צדקה לעניים או לדבר מצוה אחרת מותר לספר אחר ברכה שלאחריו שהיא ישתבח.
[13] סדר רב עמרם גאון (הרפנס) קריאת שמע וברכותיה
ודקא אמרינן אסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע, הני מילי דלא צרכי צבור נינהו. אבל לצרכי צבור או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצבור ובעו למיפסק ליה צדקה איסורא ליכא. אבל לבתר דמשתעי צרכייהו קאים שלוחא ומקמי דלימא ברכו פתח הכי:
[14] Id.
[15] טור אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נא
לכן צריך ליזהר שלא להפסיק ביניהם בדיבור וכ”כ רב אלפס והוסיף לומר שלא לדבר בין ישתבח ליוצר אור וז”ל מיבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב”ש עד דמסיים י”ח וכן יש בירושלמי השח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזרין עליה ממערכי המלחמה ומיהו לא עדיף מק”ש וברכותיה הלכך בין המזמורים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע המזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד:
[16] טור אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן נד
וכתב רב עמרם ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ויוצר אור ואסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע. וה”מ במידי דלאו צרכי צבור הוא אבל במידי דצרכי צבור או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצדקה ובעי למפסק ליה שפיר דמי.
[17] ב”ח אורח חיים סימן נא
ומיהו לא עדיף מקריאת שמע וברכותיה וכו’. נראה דהאי ומיהו לא קאי אדסמיך ליה דכתב רב אלפס שלא לדבר בין ישתבח ליוצר דא”כ קשה היאך אמר דלא עדיף מקריאת שמע וכו’ הלא יותר קל הוא מקריאת שמע דלא שרי אלא מפני היראה ומפני הכבוד אבל לא בצרכי צבור ובין ישתבח ליוצר אור מותר להפסיק אפילו בשביל צרכי צבור כדלקמן בסימן נ”ד אלא האי ומיהו קאי אדלעיל שלא להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח וקאמר ומיהו לא חמיר מקריאת שמע וכו’ וממילא דבצרכי צבור נמי אסור בין ברוך שאמר לישתבח כמו בקריאת שמע דלא שרי אלא מפני היראה ומפני הכבוד אבל בין ישתבח ליוצר שרי אף בצרכי צבור דלא חמיר כק”ש וברכותיה ופשוט הוא:
[18] דרכי משה הקצר אורח חיים סימן נג
(א) ולי נראה דאף הכלבו מודה דאין להפסיק אם לא שלא היה לו טלית תחילה אבל מה שכתב ומתעטף ויורד וכו’ לאו למימרא דתיכף זו לזו יעשה שתיהן אלא מני התם מה שיעשה החזן ואומר שמברך על הציצית בבית הכנסת כמו שכתבתי לעיל סימן ו’ (ד”מ הארוך ד”ה ואם הולך וד”ה כתב האגור) דכן הוא המנהג דזקן אחד מברך בקול רם ובמקומות הכלבו היה אפשר המנהג שהחזן היה מברך ואמר שאח”כ יורד לפני התיבה וכו’ אבל ברכת הציצית היה קודם ברוך שאמר אבל במקום דלא היה לו טלית והביאו לו נראה לי דיכול להפסיק ולברך על הציצית ודוקא החזן דאין לו לחזור ולירד מן התיבה לאחר שהתחיל ישתבח אבל יחיד ימתין עד לאחר ישתבח ואז יתעטף בציצית ויברך עליהם דאז עדיף טפי להפסיק כדלעיל ריש סימן נ”א. See footnote 22 for the rest of this text.
שולחן ערוך אורח חיים סימן נג סעיף ג
אין לברך על עטיפת ציצית, בין פסוקי דזמרה לישתבח, אלא בין ישתבח ליוצר (וע”ל סי’ נ”ד סעיף ג’). הגה: מיהו הש”צ, אם לא היה לו טלית תחלה, יתעטף בציצית קודם שיתחיל ישתבח, כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח, ולא יפסיק (כל בו סי’ ה’). וכן אם אין מנין בבהכ”נ, ימתין הש”צ עם ישתבח, וישתוק עד שיבא מנין, ויאמר ישתבח וקדיש (מהרי”ל).
Note that other commentaries suggest that the reason for the hazzan to don tallit prior to Yishtabach is that it is inappropriate for the hazzan to recite a private blessing after beginning public prayers. See e.g. Levush OCH 53:3, Pri Megadim 53:3, Mishnah Berurah 53:8.
Interestingly, a number of other authorities, including Rambam indicate that donning tallit and tefillin between Barukh She’Amar and Yishtabach is permitted and Mahzor Vitri and Kol Bo may indicate that it was standard practice to don tallit and possibly tefillin immediately prior to Yishtabach. Note, however, that these latter opinions do not suggest any preference for interrupting at this point rather than after Yishtabach, but rather that donning tallit and tefillin at that point is not an impermissible interruption.
שו”ת הרמב”ם סימן קפג
… ועוד מי שאירע לו ללבוש הציצית והתפילין, כשהוא התחיל במזמורים, המותר לו ללובשם ולברך עליהם ולא יהיה זה הפסקה מפני הברכה, אם לאו? ושכרו כפול מ”ה. … … הואיל ואין הפסקה בפסוקי הזמר ראויה לגינוי חמור ואינם (כמו) התפילה ולא (כקרית) /קריאת/ שמע לדקדק בהם בזה השעור.
מחזור ויטרי סימן פט
וכל אחד מתעטף בטליתו ומברך בא”י אמ”ה אקב”ו להתעטף בציצית: ומי שיש לו תפילין ורוצה להניח מניח של יד תחילה ומברך … וחזן בית הכנסת עומד לפני התיבה ואומר ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ כי לך נאה י”י אלהינו ואלהי אבותינו שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה נצח גדולה וגבורה תהילה ותפארת קדושה ומלכות ברכות והודאות מעתה ועד עולם בא”י אל מלך גדול בתשבחות אל ההודאות אדון כל הנפלאות הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים: קדיש.
ספר כלבו סימן ה
ועומד החזן ומתעטף בציצית ומברך ברוך אתה ה’ אמ”ה אקב”ו להתעטף בציצית ויורד לפני התיבה ופותח ישתבח שמך לעד מלכנו
R. Yoseph Karo expresses consternation toward Kol Bo’s suggestion that tallit be donned immediately prior to Yishtabach:
בית יוסף אורח חיים סימן נג
כתב הכלבו בסימן ה’ עומד החזן ומתעטף בציצית ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית ויורד לפני התיבה ופותח ישתבח ע”כ ואיני יודע מי דחקו להפסיק בברכת עטיפת ציצית שלא לצורך והוה ליה למימר שיברך על עטיפת ציצית קודם ברוך שאמר.
Rav Moshe Isserles’s suggestion (see footnote 18) that Kol Bo refers to a situation where tallit or tefillin were not available until after Barukh She’Amar seems to read a detail into the text that likely would have been mentioned were it the key to the situation. The Magen Ha’alef commentary on Seder Rav Amram Gaon (by R. Aryeh Leib Frumkin, d. Petah Tikva 1916) (immediately below) suggests that Vitri may imply that only the hazzan says the blessings on tallit and tefillin before Yishtabach, which is not an unreasonable read of the text, but I think is still an unlikely understanding.
[19] שולחן ערוך אורח חיים סימן נד סעיף ג
המספר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה. ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה, מותר להפסיק. הגה: ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבהכ”נ שיעשה לו דין, בין ישתבח ליוצר, דכל זה מיקרי לצורך מצוה ולאחר כך כשחוזרין להתפלל יאמר הש”צ מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם, כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו. ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש (כל בו). וכן מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש, יכול להניחם ולברך עליהם, אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר (א”ז פ’ תפלת השחר), וכ”ש שלא יפסיק לאחר שאמר הש”ץ ברכו קודם שמתחילין ברכת יוצר (ב”י סוף סי’ נ”ז בשם המנהיג וע”ל סוף סי’ נ”ז).
מפה על שולחן ערוך אורח סימן נא סעיף ד
ואפי’ לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח (ב”י בשם כל בו) (וע”ל סי’ נ”ג נ”ד).
[20] פרי חדש אורח חיים סימן נא סעיף ד
ואלו שמפסיקים בפייטים ביום טוב ובשבוע הבן וכיוצא ראוי לגעור בהם והם חוטאים ומחטיאים את הרבים ועוברים אלפני עור שבסיבת אריכותם מפסיקין הקהל ומדברים זה עם זה מילי דעלמא, ואלו הוה בין ישתבח ליוצר החרשתי, אבל בין ברוך שאמר לישתבח שהם ברכות שנתקנו אחת קודם המזמורים ואחת לאחר המזמורים כל המפסיק, וכל מי שבידו למחות ואינו מוחה, עתידין ליתן את הדין, וכדלקמן סימן ס”ח.
[21] Praying with a minyan is likely a sufficient reason for any interruption between the individual’s recitation of Yishtabach and the Shema and her blessings.
[22] ספר מהרי”ל (מנהגים) הלכות תפילה
[ז] מהר”י סג”ל היה מצוה לש”צ גם אם לפעמים אשר סיימו פסוקי דזמרה ולא היה שם תיכף מנין עשרה, אז יהא הוא יושב במקומו ולא ישיח שיחה בטלה, וגם אם ישתהה חצי שעה ויותר מ”מ יאמר ישתבח. וטעות הוא ביד המתחילין קדיש ומבטלין ישתבח בשהייה מועטת.
… [ונשתהה אח”כ ביותר טרם יצטרף [יתוסף] מנין עשרה, ואח”כ כשיצטרפו ירד לפני התיבה, מ”מ יתחיל ויאמר ישתבח. וטעות הוא ביד ההמון שמדלגין ישתבח – בשהיה מועטת – ומתחילין קדיש אם אין שם מנין בתיכף – אחר סיום פסוקי דזמרה, – אך יזהר ש”צ בעצמו שאל ישיח דעתו בשיחת חולין – אחר סיום ויושע עד בהורידו פני התיבה – וישאר יושב במקומו ולא יזיק ההפסק גם חצי שעה או יותר]
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן נג
See footnote 18 above for the beginning of this text, including where R. Isserles notes that only the hazzan should make a blessing on putting on a tallit before Yishtabach.
במהרי”ל (מנהגים הל’ תפלה סע’ ז) לפעמים סיימו פסוקי דזמרה ולא היה שם מנין עשרה וצוה לשליח ציבור לשהות לפעמים חצי שעה ולא ישיח שיחה בטילה ואחר כך כשבא מנין התחילו ישתבח עכ”ל ואף על גב דלא בעינן עשרה לענין ברכת ישתבח מכל מקום עשה כן משום הקדיש שאחריו דאין לאמרו בלא עשרה:
It seems quite clear that Maharil’s instructions are directed only at the hazzan. The use of the phrase לא ישיח, which is third person singular, indicates that the instructions to pause here are directed as the hazzan and not at the entire congregation. Rather, it seems preferable to allow the congregation to finish Yishtabach, since R. Isserles indicates an interruption after Yishtabach is less problematic than an interruption between Barukh She’Amar and Yishtabach. However, the plural form in התחילו may call this supposition into question.
[23] ערוך השולחן אורח חיים סימן נג
דע דבזמן הקדמון לא היה הש”ץ יורד לפני העמוד מיד בהתחלת התפלה כמו שהמנהג אצלינו אלא שברוך שאמר וכל פסוקי דזמרה היה כל אחד אומר על מקומו וכל הקהל אמרו ישתבח עד חי העולמים והש”ץ יורד לפני התיבה ומתחיל ישתבח
[24] Generally, Kaddish must follow the performing of a mitzvah, e.g. Torah study or recitation of scripture. R. Isserles discusses the need for Half Kaddish to follow Pesukei d’Zimrah or another recitation of scripture.
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן נד
(א) ונהגו האידנא שמברכין חולה בין ישתבח ליוצר גם לפעמים שאחד צועק לעשות דין אז מפסיקין בין ישתבח ליוצר ונראה שטעם הדבר שנהגו כן שס”ל שזה הוי כצורך מצוה שמפסיקין אך תמיהני טובא שנהגו בכל מקום להפסיק בין ישתבח לקדיש וכשחוזרין להתפלל מתחילין בקדיש וקשה לי דהרי קדיש זה לא קאי רק על פסוקי דזמרה כמו שאכתוב אם ירצה השם בסימן נ”ה (ארוך אות א) וא”כ למה מפסיקין קודם קדיש גם כשחוזרין ומתחילין בקדיש הוי לבטלה דקדיש זו על מה קאי וראיתי בספר הכלבו (סי’ ו) שכתב וזה לשונו ואחר ישתבח פותח החזן קדיש שכן דרך קדיש לבא אחר קריאת פסוקים ואם איחר והפסיק בין פסוקי דזמרה לקדיש יאמר ברכו בלא קדיש וראיה לדבר ברכו של ערבית שאומר בלא קדיש אך טוב שיאמר פסוקים דתהלים או שאר פסוקים עד שלשה או יותר ואחר כך יאמר קדיש שלא לשנות מנהג התפלה וכן פורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצאנו בלא פסוקים לפניו אם לא אחר גמר התפלה עכ”ל. נראה מכאן דאע”ג דאם הפסיק איכא תקנה לומר קדיש על ידי שיחזרו ויאמרו מקצת פסוקי דזמרה מכל מקום לכתחלה עדיף טפי להפסיק בין קדיש לברכו ולא בין קדיש לישתבח. ועל פי הכלבו בטלתי המנהג הקדום בעירי להפסיק בין ישתבח לקדיש והנהגתי בהסכמת חבירי להפסיק אחר הקדיש ואחר ההפסקה יתחילו ברכו בלא קדיש אך נחמתי כי עשיתי כי מצאתי כתוב באור זרוע מסכת ברכות פרק תפלת השחר (ח”א סי’ צח) וזה לשונו ובתשובת הגאונים כתוב וששאלתם מי שנזדמנה לו טליתו לאחר שעמד להתפלל תפלת יוצר קודם שיקרא ק”ש מהו לפסוק ולברך להתעטף בציצית כך ראינו שמפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש כיון שגומר מלך אל חי העולמים ומפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש להתעטף בציצית ומתעטף ומתחיל לומר קדיש אבל אם נזדמנה לו לאחר שהתחיל קדיש אינו מפסיק כלל כו’ שמע מינה דיותר טוב להפסיק בין ישתבח לקדיש מלהפסיק בין קדיש לברכו גם על פי סתרי הקבלה אין להפסיק בין קדיש לברכו כמו שכתוב בסוף ספר מערכת אלהות ולכן אין לבטל מנהג הקדום והנח לישראל שאם אינם נביאים בני נביאים הם אך עדיף טפי לנהוג שלא להפסיק כלל ושמעתי שכך תיקן הגאון מהר”א מפראג שלא להפסיק שם כלל וכן ראוי לעשות ובמקום שהמנהג להפסיק יזהר החזן שיאמר מקצת פסוקי דזמרה קודם שיחזור ויתחיל בקדיש כמו שכתב הכלבו:
[25] ערוך השולחן אורח חיים סימן נג סעיף ג – סעיף ד
אם אין מנין בבהכ”נ וא”א לומר קדיש לא יאמר הש”ץ ישתבח עד שיבא מניין ויאמר ישתבח וקדיש דכל קדיש בהכרח לומר איזה דבר מקודם … (סעיף ד) וזהו לש”ץ אבל כל יחיד בפ”ע לא יפסיק בשתיקה ויאמר ישתבח מיד אחר פסד”ז וכן בשבת כשהש”ץ מאריך בנשמת או בשוכן עד כל יחיד יגמור גם ברכת ישתבח ולא יפסיק בשתיקה דודאי לכתחלה אין להפסיק כלל אך הש”ץ מוכרח להפסיק כשצריך ולא כן כל יחיד ויחיד ובין ישתבח לקדיש לא יפסיק לא הש”ץ ולא כל יחיד ונ”ל דאם הש”ץ מאריך בנגונים והיחיד סיים ברכת ישתבח יכול לעיין בספר וללמוד עד שיגיע הש”ץ לקדיש:
משנה ברורה סימן נג ס”ק ט
ימתין הש”ץ – כדי שיהיה יוכל להסמיך לו אח”כ הקדיש מיד אבל היחיד יאמר ישתבח מיד וכן בשבת אם גמר פסוקי דזמרה קודם הש”ץ יאמר ישתבח מיד:
Thank you to Raffi Billek for pointing me to this Mishnah Berurah.
Similarly, R. Eliezer Melamed writes in Peninei Halakhah:
If a group of people praying reaches the end of Pesukei d’Zimrah and they do not yet have a minyan, they should stop after Yishtabach and wait for a minyan. … The chazan should wait before Yishtabach for ten men to assemble so that he can say Yishtabach, and afterwards, Half-Kaddish. If he already concluded Yishtabach, after ten men have already gathered he should recite three verses of Scripture so that the Kaddish will apply to them and subsequently recite Half-Kaddish (Mishnah Berurah 53:10-11).
Translation from https://ph.yhb.org.il/en/02-16-02/. Thank you to Michael Gordan for pointing me to this text.
[26] See footnote 18 above and accompanying text.
[27] See footnote 24 and R. Isserles’s gloss in footnote 19.
Enjoying UTJ Viewpoints?
UTJ relies on your support to promote an open-minded approach to Torah rooted in classical sources and informed by modern scholarship. Please consider making a generous donation to support our efforts.
Ordained by the UTJ’s Institute of Traditional Judaism in 2004, Rabbi Noah Gradofsky has remained a steadfast member, serving for years as a member of the UTJ Executive Board, the board of Morashah - UTJ's rabbinic fellowship - and as chairman of the UTJ conference committee.
Rabbi Gradofsky served as a full-time rabbi at Temple Israel in Long Beach, NY, for 6 years and has since served a number of synagogues on a contract basis. He is also a full-time practicing attorney.
Rabbi Gradofsky is also a moderator of the UTJ Facebook group, and he is a prolific writer on Jewish law and sociological topics affecting the religious Jewish community. Among his essays and writings are:
To learn more about Rabbi Gradofsky and access any essays not yet included in Viewpoints, go to: www.e-ark.net
Rabbi Gradofsky is married to Dr. Melissa Klapper and lives in the Philadelphia area.