Are Tefillin Mukzeh?

By Rabbi Noah Gradofsky for the Panel of Halakhic Inquiry

Note: Texts below are from Bar Ilan Responsa v. 24 unless otherwise indicated.  Translations are my own.  Bold words in translation represent literal translations. 

OPINION

(See “SOURCE TEXT AND FURTHER ANALYSIS” for textual sources and further citations and notes)

Items which are muktzeh (set aside) on Shabbat are subject to some limitations on whether and in what circumstances they can be moved on Shabbat.  Since tefillin are not worn on Shabbat and Yom Tov, there is some intuitive sense to the common belief that tefillin should not be handled on Shabbat.

However, closer analysis reveals that tefillin do not easily fit any of the categories of muktzeh.  For instance, they do not fit muktze mehamat hisaron kis (valuable items that one is careful to protect from damage) because generally such items serve a functional purpose and are reserved for specific occasions (e.g. a knife for ritual slaughter).  Tefillin do not fit kli shemelakhto l’isur (a vessel that is generally used to perform a task that is forbidden on Shabbat) because they are not used for performing one of the 39 forbidden labors of Shabbat.  Muktzeh mehamat gufo (an object that is neither a vessel nor food) does not encompass tefillin because items in this category are generally useless overall, as opposed to tefillin which are useful in general, just not on Shabbat.  Muktzeh mehamat mitzvah (items which may not be moved because they are designated for a mitzvah purpose) does not fit because this category generally refers to items that are designated for a mitzvah purpose on Shabbat or a holiday, whereas, if anything, tefillin may not be used for their mitzvah purpose on Shabbat and Yom Tov.

There are few Talmudic sources that even arguably bear on the question of whether tefillin are muktzeh.

In the Babylonian Talmud Betzah 15a Rav Shesheth permits sending tefillin to a another person on Yom Tov.  Rabbi Israel Isserlin writes in Trumat HaDeshen that this source is sufficient grounds on which to reject the common perception that tefillin may not be handled on Shabbat.  Although this argument is reasonably convincing (including winning the approval of Maharshal), Rabbi Avraham Abele Gombiner writes in Magen Avraham that Betzah 15a merely demonstrates that a kli shemelakhto l’isur may be sent to another person on Yom Tov because the enjoyment derived by the act of sending (perhaps gifting) that item to another on Yom Tov qualifies as a sufficient l’tsorekh gufo (need to use an item) which would permit handling a kli shemelakhto l’isur on Shabbat or Yom Tov. Magen Avraham’s argument that there is some utility to sending tefillin on Yom Tov is supported by the fact that absent some Yom Tov purpose, sending tefillin would likely violate the prohibition of preparing for a weekday on Yom Tov and possibly a prohibition of carrying on Yom Tov without a purpose.

The Mishnah in Shabbat (appearing in the Babylonian Talmud at 60a) says that one may not wear tefillin in a public domain on Shabbat.  Rabbi Joel Sirkis in Bach argues that this demonstrates that tefillin are not muktzeh, since the statement implies that one may were tefillin in a private domain on Shabbat.  However, his proof is less than convincing, since based on further discussion in the Talmud, the Mishnah’s point may be that one who wears tefillin in a public domain has not violated Torah law, in which case the Mishnah may not imply anything regarding whether wearing tefillin in a private domain violates the rabbinic law of mukhzeh.

In the Babylonian Talmud Gittin 60a Mar bar Rav Ashi indicates that since, under rules which have since been relaxed, it was forbidden to read from (or even write) scrolls with text of a Haftorah, one may not handle such scrolls on Shabbat, presumably as a form of muktzeh mehamat gufo.  A certain medieval book called Mikdash, cited at Beth Yoseph Orah Hayyim 308, argues that tefillin may not be worn on Shabbat and therefore by extension from Gittin 60a tefillin may not be handled on Shababt (though Mikdash does allow moving tefillin l’tsorekh gufo or l’tsorekh mekomo (if the space occupied by the tefillin is otherwise needed) which would not be the case for muktzeh mehamat gufo). This proof seems unpersuasive because Mar bar Rav Ashi probably understands that it is forbidden to read from such scrolls at any time, not just on Shabbat, unlike tefillin, which, if anything, are only forbidden from use on Shabbat and holidays.

Besides possibly Mikdash, the earliest explicit discussions of whether tefillin are muktzeh indicate that they are not. In Beth Yoseph, R. Karo expresses significant doubt regarding Mikdash’s opinion.  He notes that R. Levi Ibn. Haviv felt that the common belief that tefillin may not be moved on Shabbat was incorrect and even questioned whether Mikdash adopted the strict opinion or merely wrote to argue that even if tefillin were muktzeh they could be moved l’tsorekh gufo or l’tsorekh mekomo.  R. Karo further notes that Rosh, despite extensively discussing muktzeh, makes no mention of tefillin being muktzeh, which R. Karo takes as an indication that “the law of muktzeh does not at all apply to tefillin.”  R. Karo continues by noting indication in Tosafot, Rashi, and Ran that one is permitted to wear tefillin on Shabbat, while Mikdash’s logic is predicated on the theory that one may not wear tefillin on Shabbat.  Finally, R. Karo notes the explicit position of the Trumat HaDeshen that tefillin may be moved on Shabbat for any purpose.

R. Karo is silent on the point of handling tefillin in his discussion of muktzeh in Shulhan Arukh. His silence combined with his comments in the Beth Yoseph commentary on Tur strongly suggest that Mara”n R. Karo comes to a permissive a conclusion, especially since R. Karo felt that Rosh’s silence on the subject implied that “the law of muktzeh does not at all apply to tefillin.” In his glosses on Shulhan Arukh concerning Ashkenazi practice, R. Moshe Isserles explicitly rules that one may move tefillin on Shabbat for any purpose (though not without any purpose), including for the benefit of the tefillin themselves.

R. David ha-Levi Segal in Taz and Magen Avraham express surprise that Shulhan Arukh permits handling tefillin on Shabbat since the Shulhan Arukh rules that one may not wear tefillin on Shabbat. Notably, neither Taz nor Magen Avraham explicitly reject the Shulhan Arukh’s and in fact Magen Avraham mentions at the end of his remarks that Shiltei HaGiborim stated that the prominent rabbis permitted moving tefillin on Shabbat.  However, both Mishnah Berurah and Arukh Hashulhan understand Taz and Magen Avraham to restrict handling tefillin to cases of l’tsorekh gufo or l’tsorekh mekomo, though both give room to accept the leniency in the Shulhan Arukh (Mishnah Berurah allowing reliance on that leniency in difficult situations, Arukh Hashulhan seemingly generally allowing reliance on that leniency.  Additionally, I think the apparent contradiction between Shulhan Arukh Orah’s ruling that tefillin are not muktzeh but may not be worn on Shabbat and Yom tov can be relatively easily resolved.  Although R. Karo spills some ink in Beth Yoseph on how the opinions that tefillin may be worn on Shabbat refute Mikdash’s proof that tefillin are muktzeh, it does not logically follow, nor does R. Karo state, that if tefillin could not be worn on Shabbat they would necessarily be muktzeh.  It is also possible that while Rabbis Karo and Isserles issue careful rulings that one should not wear tefillin on Shabbat, they decide not to extend the logic of that careful ruling to the matter of whether tefillin are muktzeh, which, after all, is a rabbinic prohibition about which we generally err on the side of permission.

Another potential concern for taking tefillin home is whether such an act constitutes hakhahnah, the rabbinically-prohibited act of taking actions on Shabbat to prepare for weekdays.  Much like the question of muktzeh, it seems to me that while it is a close call whether bringing tefillin home on Shabbat is an act of hakhanah, there is sufficient reason to rule leniently in this regard as well.  It seems to me that the Talmudic precedent we saw for sending tefillin to another person on Yom Tov suggests that acts that facilitate the wearing of tefillin after a Shabbat or Yom Tov do not violate the prohibition of hakhanah.  Additionally, R. Yehoshua Yeshaya Neuwirth in Shabbat Kehilkhatah suggests, that actions which are not arduous and are normally done without thought may be performed on Shabbat even if the benefit will be enjoyed after Shabbat as long as this is not once’s explicit intent.  R. Neuwirth also notes that he heard from R. Shlomo Zalman Auerbach that since people are habituated to take such actions without thinking about doing them, such actions are permitted even when done for purposes of the weekday.  Based on this standard, R. Neuwirth permits a number of actions, including allowing one who brought a tallit to shul to bring it home.  It seems to me that permission along these lines may be found for bringing something home, including tefillin, that one had taken with oneself on Shabbat.  Essentially, the person is not so much preparing for the weekday as returning matters to the status quo ante in the normal course, arguably at least having the Shabbat benefit of a person having one’s possessions “where they belong.”  Were such permission not to be found, significant questions could be asked about bringing anything home on Shabbat if one were not likely to use that item for the rest of Shabbat (though admittedly tefillin lacks even the possibility of becoming useful until after Shabbat).  Notably, were the tefillin left in synagogue prior to Shabbat, bringing them home on Shabbat might well be more problematic.

In conclusion, there is no explicit HaZa”L source indicating that tefillin are muktzeh, there are logical reasons why tefillin would not fit into any of the categories of muktzeh, and muktzeh is a rabbinic prohibition about which we generally err on the side of leniency.  Therefore, it seems to me that we ought to follow the rulings of Trumat HaDeshen, R. Levi Ibn. Haviv, Bach, Shiltei HaGiborim, Maharshal, and R. Karo and R. Isserless in Shulhan Arukh, who rule that tefillin are not muktzeh.  Notably, against these many rabbis who clearly rule that tefillin are not muktzeh, the only “early” source that I have found suggesting that tefillin are muktzeh is the book known as Mikdash, and even that source can be understood as merely mentioning the popular conception that tefillin are muktzeh rather than in fact adopting that position.  Even according to Mishnah Berurah, who limits reliance on Shulhan Arukh to pressing circumstances (as opposed to Arukh Hashulhan who says that one who relies on the permissive ruling “has not lost out”), being able to take one’s tefillin home in order to have them at one’s disposal and not to worry about where they are is probably a sufficiently pressing circumstance.  Finally, it is worth noting that in order to refute Trumat Hadeshen’s proof from the Talmud for tefillin not being muktzeh, Magen Avraham had to argue that the enjoyment derived by the act of sending (perhaps gifting) tefillin on Yom Tov, despite the fact that they would not be used on Yom Tov, qualifies as l’tsorekh gufo.  Notably, Rabbi Akiva Eiger (commenting on BT Shabbat 60a) relied on this understanding to permit a person to send unused candlesticks to a groom on Shabbat.  Based on this, it would seem to me that to the extent the Talmud can be reconciled with a position that requires tsorekh gufo or tsorekh mekomo in order to move tefillin on Shabbat, the reduced annoyance and/or anxiety from having to leave one’s tefillin at the place where one davened on Shabbat when one intended to have them at home should constitute sufficient tsorekh gufo to allow taking those tefillin home.  Similarly, there is sufficient reason to conclude that taking tefillin home on Shabbat is not an act of preparation for the weekday, at least when the tefillin started out Shabbat at home and were subsequently accidentally taken to synagogue.

 

SOURCES AND FURTHER ANALYSIS

            Items which are muktzeh (set aside) on Shabbat are subject to some limitations on whether and in what circumstances they can be moved on Shabbat.  Since tefillin are not worn on Shabbat and Yom Tov,[2] there is some intuitive sense to saying that tefillin should not be handled on Shabbat, and this has been a common belief since at least the time of the Trumat HaDeshen[3] in the 13^th century.[4]  However, halakhic prohibitions arise not out of intuition but out of legal authority. Hence, handling tefillin on Shabbat is forbidden only if tefillin fit into one of the categories of muktzeh established by the sages or if a HaZa”L sources indicate that tefillin are muktzeh.

The Muktzeh Categories

The main categories and rules of muktzeh, as introduced by בית יוסף אורח חיים סימן שח [5] are:

• Muktze mehamat hisaron kis: Valuable items that one is careful to protect from damage, for instance a knife for slaughtering or for performing a circumcision. These items generally may not be moved at all on Shabbat.
• Kli shemelakhto l’isur: A vessel that is generally used to perform a task that is forbidden on Shabbat. These items may be moved on Shabbat only l’tsorekh gufo, i.e. to use the item for a permissible purpose, such as using a hammer to open a coconut, or l’tsorekh mekomo, i.e. because the object is occupying a space that is needed, but may not be moved mihama l’tsel, literally “from the sun to shade,” i.e. for the benefit of the object itself.
• Muktzeh mehamat gufo: Any object that is neither a vessel nor food, i.e. which doesn’t have a clear useful purpose, for instance a rock, coins, pieces of wood, dirt, animals etc.. These items generally may not be moved at all on Shabbat, though there are a number of more granular exceptions, such as if the item was designated for a particular purpose prior to Shabbat.
• Basis: An otherwise non-muktzeh item on which a muktzeh mehamat gufo item was resting during the onset of Shabbat. These items generally may not be moved at all on Shabbat, though there are a number of more granular exceptions, for instance if the muktzeh item was left on the basis by accident, and the basis is needed, the basis may be tipped so that the muktzeh item fall off.
• Muktzeh mehamat mitzvah: One may not derive benefit from items that are designated for mitzvah use, e.g. oil in a Shabbat candle or decorations of a sukkah, and therefore one may not move such items on Shabbat.[6]

Tefillin arguably fit in to a number of these categories, although there are also strong arguments for why tefillin do not fit into any of these categories.

• Muktze mehamat hisaron kis: Although tefillin are indeed valuable, they aren’t “useful” in the way that most muktze mehamat hisaron kis Also, at least in HaZa”L’s time tefillin were worn all day, as opposed to an item that is muktze mehamat hisaron kis which is only used on specific occasions in order to keep it protected.
• Kli shemelakhto l’isur: Although, at least according to some, tefillin may not be worn on Shabbat,[7] wearing tefillin clearly is not a melakhah in the sense of violating the 39 forbidden forms of melakhah (~work) on Shabbat. It is also worth noting that if tefillin were a kli shemelakhto l’isur, it would mean that moving tefillin for personal convenience (i.e. l’tsorekh mekomo) would be permitted, but moving tefillin out of respect for the tefillin themselves or for protection of the tefillin from a non-emergent concern (i.e. mihama l’tsel) would be prohibited.  As we will see, several authorities hold that to be the case.  However, this seems to me a very surprising result.
• Muktzeh mehamat gufo: Although, at least according to some, tefillin may not be worn on Shabbat,[8] items that are muktzeh mehamat gufo are generally items that are not ready for use in general, not simply not permitted for use on Shabbat. Items that are not permitted for use on Shabbat would generally fall under the kli shemelakhto l’isur
• Muktzeh mehamat mitzvah: The items in this category are generally items that are designated for that mitzvah purpose on Shabbat or a holiday, whereas, if anything, tefillin may not be used for their mitzvah purpose on Shabbat and Yom Tov.[9]

The fact that none of these categories neatly fit tefillin could lead to different conclusions.  For instance, one might argue that an item must have a permitted use on Shabbat in order to not be considered a kli shemelakhto l’isur.  However, one could equally plausibly argue that an object must have a forbidden Shabbat use in order to be considered a kli shemelakhto l’isur.  I would argue that since muktzeh is a rabbinical ordinance, in absence of a HaZa”L directive as to how to treat objects that do not fit into either category, we ought to narrowly construe the laws of muktzeh and therefore not consider tefillin a kli shemelakhto l’isur.  It seems to me also that the rules concerning kli shemelakhto l’isur  versus kli shemelakhto l’heter (items with permitted uses, which generally may be moved on Shabbat) and kli shemelakhto l’isur are designed to sort functional items into two categories.  These designations do not seem to be addressing nonfunctional items such as tefillin at all.  Based on this, I would say tefillin may closer fit muktzeh mehamat gufo, except that unlike muktzeh mehamat gufo they have an actual function, albeit a ritual one.

 

HaZa”L Sources

While there are no Talmudic texts directly addressing whether tefillin are muktzeh, some authorities reference two texts which they argue indicate that tefillin are not muktzeh, while a third source suggests another text in support of tefillin being muktzeh.[10]  None of the arguments are entirely compelling.

Trumat HaDeshen argues that Babylonian Talmud Betzah 15a clearly indicates that it is permitted to handle tefillin on Yom Tov.  Babylonian Talmud Betzah 15a states:

רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפלין ביומא טבא. – אמר ליה אביי: והא אנן תנן: כל שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו! – הכי קאמר: כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביום טוב. [11]

Rav Sheseth permitted the rabbis to send tefillin on Yom Tov.  Abbaye said to him: But we learn in a Mishnah: “Anything that we use on Yom Tov, we may send it on Yom Tov” whereas we do not use tefillin on Yom Tov!  Rav Shesheth responded: The Mishnah says as follows: “Anything we use on a weekday, we may send it on Yom Tov.”[12]

Rabbi Israel Isserlin in Trumat HaDeshen argues that this Talmudic source is sufficient grounds on which to reject the common perception that tefillin may not be handled on Shabbat:

שאלה: מה שנמנעים ליגע ולטלטל התפילין בשבת וביו”ט, יש חשש איסור בדבר או לאו?

תשובה: יראה דהיתר גמור הוא לטלטל תפילין בשבת וביו”ט, אם יש שום צורך בדבר. ומשנה שלימה היא בפ”ק דביצה: /דף טו ע”א/ משלחין תפילין ביום טוב. וקאמרינן התם דאע”ג דאין נאותין מהן ביום טוב, משלחין אותן. אלמא דמותר לטלטלן, דאל”כ היאך משלחין אותן. הנראה לע”ד כתבתי. [13]

Question: That which people practice that they refrain from touching or moving tefillin on Shabbat and Yom Tov, is there any concern for a prohibition on this, i.e. on touching or moving tefillin on Shabbat and Yom Tov or no?

Answer: It seems that it is entirely permissible to move tefillin on Shabbat or Yom Tov if there is any need for it.  And it is a full, i.e. clear, teaching in Chapter 1 of Betzah that we send tefillin on Yom Tov, and we say there that even though we do not use them, i.e. tefillin, on Yom Tov, we send them.  This demonstrates that it is permitted to move tefillin, for if this were not the case, how would we send them.  That which is apparent in my humble opinion, I have written.

Trumat HaDeshen’s argument that Betzah 15a demonstrates that tefillin are not muktzeh is fairly convincing.[14] However, Rabbi Abraham Abele Gombiner in Magen Avraham[15] argues that Betzah 15a merely demonstrates that a kli shemelakhto l’isur may be sent to another person on Yom Tov because the enjoyment derived by the act of sending (perhaps gifting) that item to another on Yom Tov (even though that person could not use that item on Yom Tov) qualifies as l’tsorekh gufo.[16] At first blush, this seems to be a fairly forced interpretation which would result in a surprisingly expansive interpretation of the concept of l’tsorekh gufo.  However, assuming that carrying an item in a public domain on Yom Tov requires at least some Yom Tov purpose,[17] or at the very least that it is forbidden to carry an item in the public domain on Yom Tov if it is solely for purposes related to the day after Yom Tov,[18] and further that were there no Yom Tov benefit to sending the tefillin then sending the tefillin would likely constitute impermissible hakhanah, preparation on Yom Tov for the weekday,[19] it is not unreasonable to assume that whatever Yom Tov purpose is sufficient to allow sending tefillin on Yom Tov is also sufficient tsorekh gufo to override any muktzeh prohibition.

Bach[20] argues that that the following Mishnah in Shabbat clearly demonstrates that tefillin are not muktzeh:

לא יצא האיש בסנדל המסומר, ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה. ולא בתפילין, ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה. ולא בשריון, ולא בקסדא, ולא במגפיים, ואם יצא – אינו חייב חטאת.[21]

A man may not go out on Shabbat with, i.e. wearing, a spiked sandal, nor with a single sandal when his leg does not have a wound, nor with tefillin or an amulet which is not from an expert, nor with a helmet, nor with metal leggings, and if he went out – he is not liable for a sin offering, i.e. he has not violated Torah law.

The Mishnah says that one may not wear tefillin in a public domain on Shabbat.  Bach argues that this clearly implies that wearing tefillin at home is permitted on Shabbat.[22]  Importantly, Bach notes that the Talmud contemplates the possibility that this Mishnah follows the opinion of either those who hold that the commandment of tefillin applies on Shabbat or those who hold that the commandment of tefillin does not apply on Shabbat.[23]  This according to Bach implies that even according to those who hold that the mitzvah of tefillin does not apply on Shabbat, one nevertheless is permitted to wear tefillin at home on Shabbat,[24] which would demonstrate that tefillin are not muktzeh.  Bach expresses surprise that given this Mishnah there is any question of whether tefillin are muktzeh.   Bach’s proof here is less than convincing.  The Talmud considers the possibility that the thrust of the Mishnah’s teaching is to demonstrate that even if one who wears tefillin in a public domain on Shabbat, one is not culpable to bring a sacrifice (i.e. has not violated Torah law).  If that point is the thrust of the Mishnah, the Mishnah does not necessarily imply that wearing tefillin at home is entirely permitted.

A final argument for a Talmudic source on this issue is raised by a book called “מקדש”[25] and quoted by Mara”n R. Yoseph Karo[26] In his Beth Yoseph commentary on Tur.[27]  Babylonian Talmud Gittin 60a states:

ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא – אסור למקרי ביה בשבת; מאי טעמא? דלא ניתן ליכתב. מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי אסור; מ”ט? דהא לא חזי למיקרי ביה. ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה, דר’ יוחנן ור”ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב! אלא כיון דלא אפשר – עת לעשות לה’ הפרו תורתך, ה”נ כיון דלא אפשר – עת לעשות לה’ הפרו תורתך.[28]

Rabbah and Rav Yosef both say: These scrolls of haftorahs, may not be read from on Shabbat.  Why?  Because they were not allowed to be written.[29]  Mar bar Rav Ashi said: To move them is also forbidden.  Why?  Because they are not fit to be read from.  But this is not the case, they may be moved and may be read from, for Rabbi Yohanan and Rabbi Shimon ben Lakish would study scrolls of rabbinic homily on Shabbat, even though they were not allowed to be written![30]  Rather, since it was not possible to maintain knowledge of rabbinic teachings without a written record, “it is a time to act for the LORD, they voided your law,”[31] i.e. Jewish law may be abrogated in emergent circumstances, so too, since it was not possible to require all texts of the prophets to be full texts of the prophets rather than, for example, a scroll with a haftorah, “it is a time to act for the LORD, they voided your law,” hence it is now permitted to maintain scrolls with only a haftorah.

Mar bar Rav Ashi indicates that since, under rules which have since been relaxed, it was forbidden to read from (or even write) scrolls with text of a Haftorah, one may not handle such scrolls on Shabbat, presumably as a form of muktzeh mehamat gufo.  מקדש assumes that tefillin may not be worn on Shabbat[32] and therefore argues by extension from Gittin 60a that tefillin may not be handled on Shababt (though מקדש does allow moving tefillin l’tsorekh gufo or l’tsorekh mekomo,[33] which would not be the case for muktzeh mehamat gufo). This proof seems unpersuasive to me because Mar bar Rav Ashi probably understands that it is forbidden to read from such scrolls at any time,[34] not just on Shabbat, unlike tefillin, which, if anything, are only forbidden from use on Shabbat and holidays.

Beth Yoseph, Shulhan Arukh, and Later Commentaries

In his Beth Yoseph commentary on Tur, Mara”n R. Yoseph Karo (better known as the author of the Shulhan Arukh) raises the issue of whether tefillin are muktzeh on Shabbat.  He opens his commentary on this issue by quoting מקדש, which forbids moving tefillin on Shabbat other than l’tsorekh gufo or l’tsorekh mekomo:

ודע שבספר הנקרא מקדש כתוב שאסור לטלטל תפלין בשבת והביא ראיה מדאמרינן בפרק הניזקין (גיטין ס.) דסיפרא דאפטרתא אי לאו דשרי למיקרי ביה הוה אסור לטלטולי והאריך בזה, ואחר כך כתב ומיהו קשה לי מדאמרינן בסוף פרק קמא דיום טוב (טו.) דשרי לשדורי תפילין ביום טוב וי”ל שלא התירו אלא מטעם שהוא נהנה בשילוחן ומעתה בשבת דלית ביה דין משלחין אסור לטלטלן והאריך עוד בזה ובסוף דבריו כתב ומיהו יראה לי דלצורך גופו ולצורך מקומו מותר דבודאי לא דיינינן להו טפי מכלי שמלאכתו לאיסור.[35]

Know that in a book called “Mikdash,” it is written that it is forbidden to move tefillin on Shabbat.  And the author brings a proof from what we say in the Talmudic chapter “Injured Parties” (Gittin 60a)[36] that a haftorah scroll, were it not permitted to read from it, would be forbidden to move, and the author of Mikdash went on at length in this regard, and afterwards the author of Mikdash wrote, however, it is difficult for me what we say at the end of the first Chapter of Yom Tov, i.e. Tractate Betzah (15a)[37] that it is permitted to send tefillin on Yom Tov.  But we may say that they only permitted sending tefillin on Yom Tov because he benefits from sending them, and since on Shabbat the rule of sending does not apply since carrying is not permitted on Shabbat It is forbidden to move them, i.e. tefillin on Shabbat, and the author went further on at length in this regard and at the end of his words wrote nonetheless it seems that for tsorekh gufo or tsorekh mekomo it is permitted for certainly we would not rule in its regard, i.e. in regard to tefillin more strictly from a kli shemelakhto l’isur.

R. Karo then expresses significant doubt regarding Mikdash’s opinion. He notes that R. Levi Ibn. Haviv[38] felt that the common belief that tefillin may not be moved on Shabbat was incorrect and that מקדש didn’t even believe tefillin to be muktzeh, but, rather, mentioned the common belief in order to explain that even if tefillin were muktzeh, they could still be moved l’tsorekh gufo or l’tsorekh mekomo.

והר”ר לוי ן’ חביב ז”ל העתיק לשון הספר הנזכר וכתב עליו דמרגלא בפומייהו דאינשי שתפילין אסור לטלטלם וקצתם אומרים שהם מוקצה מחמת מצוה ובעיני נראה שהוא שיבוש גמור שהמחבר עצמו לא הזכיר כן אדרבה הזכיר המצוה לסיבת היתר הטלטול. [39]

And Rabbi Levi Ibn Haviv of blessed memory copied the language of the referenced book, i.e. Mikdash, and wrote in its regard that it is common knowledge in people’s mouths that tefillin may not be moved on Shabbat, and some say that they are muktzeh mehamat mitzvah, but it appears to me that this, i.e. the idea that tefillin are muktzeh is a complete blunder, because the author of Mikdash himself did not mention this, but quite the opposite, mentioned the mitzvah in order to bring up the permission to move tefillin on Shabbat and Yom Tov.

R. Karo further notes that Rosh,[40] despite extensively discussing muktzeh, makes no mention of tefillin being muktzeh. R. Karo takes the Rosh’s silence as an indication that “the law of muktzeh does not at all apply to tefillin.”

גם הרא”ש בתשובה (כלל כב סי’ ח) הזכיר כל דיני המוקצה והאריך בהם ולא הזכיר דבר מזה ובודאי נראה מלשונו שאין בתפילין דין מוקצה כלל דאם כן לא הוה שתיק מיניה.[41]

The Rosh in his responsum (22:8) mentioned all laws of muktzeh and went on at length in their regard and did not mention a word of this, i.e. about tefillin being muktzeh, and certainly it appears from his words that the law of muktzeh does not apply at all to tefillin, because if it were so, i.e. that muktzeh applies to tefillin the Rosh would not have been silent about it.

R. Karo continues by noting indication in Tosafot,[42] Rashi,[43] and Ran,[44] that one is permitted to wear tefillin on Shabbat,[45] while מקדש’s logic is predicated on the theory that one may not wear tefillin on Shabbat:

והתוספות כתבו בסוף פרק קמא דיום טוב (טו. ד”ה הכי) שאם ירצה אדם להניח תפלין בשבת אין איסור בדבר כלל כי מה שאמרו (מנחות לו:) יצאו שבתות וימים טובים שהם עצמם אות היינו שאין צורך להניח בהם תפלין אבל אם הניחם אין איסור בדבר וכך הם דברי רש”י (ביצה טו. ד”ה זוג) והר”ן (ח. ד”ה רב) ז”ל ומשם יתבאר כי הראיה שהביא מפרק הניזקין היא בנויה על הקדמה שהתפילין אסור להניחם בשבת ואינו כן.[46]

Further the Tosafot wrote in the first chapter of Chapter of Yom Tov, i.e. Tractate Betzah, (15b s.v. הכי) that if a person wants to don tefillin on Shabbat there is no prohibition in that regard at all, for what they said (Babylonian Talmud Menahot 36b) “Shabbats and Yom Tovs are excluded because they themselves are signs,” means that there is no need to don tefillin on those days but if one donned them there is no prohibition in the matter, and thus is also are the words, i.e. the view stated by, Rashi (Betzah 15 sv זוג), and Ran (commentary on Rif Betzah 8a sv רב) of blessed memory, and from there it is clarified that the proof that the author of Mikdash brought from Chapter “Injured Parties” i.e. Gittin 60a, is built upon the assumption that tefillin may not be worn on Shabbat, which is not the case.

 Finally, R. Karo notes the explicit position of the Trumat HaDeshen[47] that tefillin may be moved on Shabbat for any purpose:

וכן כתוב בתרומת הדשן (סי’ ע) דהיתר גמור הוא לטלטל תפילין אם יש שום צורך בדבר:[48]

Additionally, Trumat Hadeshen (Section 70) wrote that it is entirely permissible to move tefillin on Shabbat or Yom Tov if there is any need for it.

 R. Karo is silent on the point of handling tefillin in his discussion of muktzeh in Shulhan Arukh.[49] His silence combined with his comments in the Beth Yoseph commentary on Tur strongly suggest that Mara”n R. Karo comes to a permissive a conclusion, especially since R. Karo felt that Rosh’s silence on the subject implied that “the law of muktzeh does not at all apply to tefillin.”[50] In his glosses on Shulhan Arukh concerning Ashkenazi practice, R. Moshe Isserles[51] explicitly rules that one may move tefillin on Shabbat for any purpose (though not without any purpose), including for the benefit of the tefillin themselves:

כלי שמלאכתו להיתר, מותר לטלטלו אפי’ אינו אלא לצורך הכלי שמא ישבר או יגנב; אבל שלא לצורך כלל, אסור לטלטלה. כתבי הקודש ואוכלין, מותר לטלטלם אפי’ שלא לצורך כלל. הגה: ותפילין אין לטלטלם כי אם לצורך (תרה”ד ועיין בב”י). ושופר אסור לטלטלו כי אם לצורך גופו או מקומו (הג”א סוף פרק במה מדליקין)[52].

A vessel that is generally used to perform a permitted task on Shabbat may be moved even if only for the purpose of the vessel lest it break or get stolen, but for no reason at all, it is forbidden to move it.  Sacred writings and food may be moved even for no purpose at all.  Note (by R. Isserles): But tefillin may only be moved for a purpose (Trumat Hadeshen and see Beth Yosef).  A shofar may not be moved except l’tsorekh gufo or l’tsorekh mekomo (CF Hagahot Asheri at the end of Chapter “With What Do We Light).

Taz[53] and Magen Avraham express surprise that Shulhan Arukh permits handling tefillin on Shabbat since the Shulhan Arukh rules that one may not wear tefillin on Shabbat.[54]  Taz writes:[55]

ותפילין אין לטלטל כ”א לצורך. ב”י הבי’ דברי מהרי”ל חביב בזה דמתיר את הטלטול בתפילין דלא כספר אחד שאוסר הטלטול מטעם מוקצה כיון שאסור בהנחת תפילין דכתבו התוס’ שאין איסור בהנחתן בשבת ע”כ. ותימא לי דכיון דהיתר הטלטול תלוי במה שאין איסור בהנחתן הא כבר פסק הב”י וש”ע בסי’ ל”א שיש איסור בהנחתן בשבת ויו”ט כדברי הזוהר וא”כ שפיר אסור הטלטול מטעם מוקצה ולמה הסכימו ב”י ורמ”א כאן להתיר הטלטול וצ”ע:[56]

But tefillin may only be moved for a purpose:  Beth Yoseph, i.e. the commentary of R. Yosef Karo on Tur, quoted the words of our teacher Rabbi Levi Ibn Haviv in this regard who permits moving tefillin,[57] contrary to a certain book which prohibits carrying tefillin[58] because they are muktseh since Shabbat and Yom Tov are forbidden from wearing tefillin as Tosafot wrote. Beth Yosef rules this way because the Tosafot wrote that there is no prohibition in donning them, i.e. tefillin, on Shabbat,[59] up to here are R. Karo’s words.  But it is confounding to me, since permission to move tefillin turns on the fact that there is no prohibition in donning them on Shabbat, but behold that Beth Yosef already ruled in Shulhan Arukh Orah Hayyim Section 31 that there is a prohibition in donning them on Shabbat and Yom Tov, per the words of Zohar, if so certainly it is forbidden to move them due to muktzeh and why did Beth Yoseph and Rama, R. Isserles, here permit moving tefillin on Shabbat and Yom Tov and this needs examination.

Magen Avraham writes:[60]

ושופר כו’. משמע דתפילין אפי’ שלא לצורך גופו כלל שרי לטלטלו אלא דלא הוי ככתבי קדש דשרי לטלטלו שלא לצורך כלל אבל תפילין שרי ולא הוי ככלי שמלאכתו לאיסור דשבת א”צ אות אבל אם ירצה להניחם אין איסור בדבר כמ”ש התו’ ספ”ק די”ט [ב”י] ותימא דבסי’ ל”א פסק כהזוהר דהמניח תפילין בח”ה חייב מיתה כ”ש בשבת, וגם התוס’ בשבת דף ס’ משמע דס”ל דאסור להניח תפילין אלא דס”ל כלי שמלאכתו לאיסור מותר לשלחו וכמ”ש סי’ תקי”ו ע”ש דאל”כ לדידיה למה אין מניחין תפילין בשבת ומה שדייק הב”ח מדקתני לא יצא בתפילין מכלל דבבית שרי ובתו’ מנחות דף ל”ו שכתבו שם דלמ”ד שבת לאו זמן תפילין אפי’ בבית אסור וכ”כ המרדכי ה’ תפילין ויש ליישב דה”ק דכיון דלאו זמן תפילין הוא לא מחייב למשמש בהן וחיישי’ שמא יצא לר”ה ועיין בסנהדרין ריש דף ס”ח ומ”מ הוי ככלי שמלאכתו לאיסור ואסור לטלטלו כ”א לצורך גופו ומקומו כ”מ בתו’ שבת דף מ”ו מיהו בש”ג רפ”ו דשבת כ’ בשם הפוסקים דשרי בטלטול עסי’ ש”ג סי”ח ומ”ש סל”ג:[61]

Shofar, etc: This implies that tefillin, even not at all letsorekh gufo may be moved, just that they are not like sacred writings that may be moved for no purpose at all, but tefillin it is permitted to move  and they are not like kli shemelakhto l’isur based on Shabbat not needing a sign, i.e. one of the Talmud’s arguments for not needing (or possibly not being permitted to) wear tefillin on Shabbat, but if one wants to don them there is no prohibition in the matter as Tosafot wrote at the end of the first Chapter of Yom Tov, i.e. Tractate Betzah. But it is confounding, for in Section 31 of Orah Hayyim, Shulhan Arukh ruled in accordance with Zohar that one who wears tefillin on Hol Hamoed is liable for death, all the more so on Shabbat it is forbidden to wear tefillin.  Also the Tosafot on Shabbat page 60[62] imply that they believe that it is forbidden to don tefillin but that they believe that kli shemelakhto l’isur may be sent to others as I wrote in section 516,[63] see there, because if it were not so that donning tefillin were prohibited on Shababt according to them why don’t we wear tefillin on Shabbat?  And regarding that which Bach argued,[64] from the fact that the Mishnah states “A man may not go out on Shabbat with, i.e. wearing, … tefillin” which Bach argued implies that in the house it is permitted to wear tefillin, whereas Tosafot on Babylonian Talmud Menahot 36b[65] who wrote that according to those who say that Shabbat is not the time for wearing tefillin it is forbidden to wear them even in the house, which Mordechai[66] also writes in Laws of Tefillin, there is room to answer the apparent contradiction by saying that this is what is said: since Shabbat is not the time for wearing tefillin, one is not obligated to touch them and we worry lest one go out into a public domain and remove them and carry them in violation of Torah law, and study Babylonian Talmud tractate Sanhedrin, top of page 68a which reports that Hyrcanus removed Rabbi Eliezer’s tefillin as Shabbat approached, which Rashi there explains is based on a possible rabbinic decree that one not wear tefillin on Shabbat at home lest one wear them outside the home.[67]  Nonetheless, even though the restriction on wearing tefillin is only rabbinic, tefillin are like a kli shemelakhto l’isur and one may not move them except l’tsorekh gufo or l’tsorekh mekomo, thus is implied by Tosafot on Babylonian Talmud Shabbat 46.[68]  However, in Shiltei Giborim at the top of Chapter 6 of Shabbat the author wrote in the name of the prominent rabbis that tefillin are permitted to move,[69] see Shulhan Arukh Orah Hayyim section 318 regarding whether items that may not be worn in a public domain on Shabbat may be worn at home on Shabbat[70] and what is written in Shulhan Arukh Orah Hayyim section 33.[71]

 Notably, neither Taz nor Magen Avraham explicitly reject the Shulhan Arukh’s conclusion that tefillin are not muktzeh, and in fact Magen Avraham mentions at the end of his remarks that Shiltei HaGiborim[72] stated that the prominent rabbis permitted moving tefillin on Shabbat.  However, both Mishnah Berurah[73] and Arukh Hashulhan[74] understand Taz and Magen Avraham to restrict handling tefillin to cases of l’tsorekh gufo or l’tsorekh mekomo, though both give room to accept the leniency in the Shulhan Arukh (Mishnah Berurah allowing reliance on that leniency in difficult situations, Arukh Hashulhan seemingly generally allowing reliance on that leniency).[75]  Additionally, I think the apparent contradiction between Shulhan Arukh Orah Hayyim 31 and 308 can be relatively easily resolved.  Although R. Karo spills some ink in Beth Yoseph on how the opinions that tefillin may be worn on Shabbat refute מקדש’s proof that tefillin are muktzeh,[76] it does not logically follow, nor does R. Karo state, that if tefillin could not be worn on Shabbat they would necessarily be muktzeh.  It is also possible that while Rabbis Karo and Isserles issue careful rulings that one should not wear tefillin on Shabbat, they decide not to extend the logic of that careful ruling to the matter of whether tefillin are muktzeh, which, after all, is a rabbinic prohibition about which we generally err on the side of permission. [77]

 

Preparation from Shabbat to Weekdays

Another potential concern for taking tefillin home is whether such an act constitutes hakhahnah, the rabbinically-prohibited act of taking actions on Shabbat to prepare for weekdays.[78]  Much like the question of muktzeh, it seems to me that while it is a close call whether bringing tefillin home on Shabbat is an act of hakhanah, there is sufficient reason to rule leniently in this regard as well.

There is a paucity of discussion of hakhanah from Shabbat to weekdays in the HaZa”L literature, and therefore it is difficult to express with certainty the contours of this prohibition.  However, the Talmudic precedent we saw for sending tefillin to another person on Yom Tov suggests that acts that facilitate the wearing of tefillin after a Shabbat or Yom Tov do not violate the prohibition of hakhanah. [79]

As to the contours of the prohibition of hakhanah, R. Yehoshua Yeshaya Neuwirth in Shemirat Shabbat Kehilkhatah suggests, not unreasonably, though without citation to a Talmudic source, that:

כל דבר שאין בעשייתו משום טירחה, וגם רגילים לעשותו מבלי לחשוב על התועלת שבעשייתו, מותר לעשותו בשבת, גם אם תצא מעשייתו זו תועלת לימות החול, ובלבד שלא יאמר במפורש, שהוא מכין לימות החול.

Any action (lit. “matter”) that is not arduous (lit. “that there is no matter of trouble in doing it”) and we are accustomed to doing without thinking about the benefit that results (lit. “is”) from doing it, it is permitted to do on Shabbat even that benefit for the weekday results from doing so, provided one does not say explicitly that one is preparing for weekdays.80]

R. Neuwirth also notes that he heard from R. Shlomo Zalman Auerbach that since people are habituated to take such actions without thinking about doing them, such actions are permitted even when done for purposes of the weekday.[81] Based on this standard, R. Neuwirth permits (a) one who brought a tallit to shul to bring it home; (b) one to return a book to a bookshelf after finishing studying from it; (c) returning the four species to water on Yom Tov Sukkot; (d) returning food to a refrigerator; (e) soaking dishes before food has stuck to them; (f) taking a coat as one goes out in anticipation of wearing it in the evening; and (g) taking keys as one leaves home, even shortly before the end of Shabbat.[82] It seems to me that permission along these lines may be found for bringing something home, including tefillin, that one had taken with oneself on Shabbat.  Essentially, the person is not so much preparing for the weekday as returning matters to the status quo ante in the normal course, arguably at least having the Shabbat benefit of a person having one’s possessions “where they belong.”  Were such permission not to be found, significant questions could be asked about bringing anything home on Shabbat if one were not likely to use that item for the rest of Shabbat though admittedly tefillin lacks even the possibility of becoming useful until after Shabbat).  Notably, were the tefillin left in synagogue prior to Shabbat, bringing them home on Shabbat might well be more problematic.

 

Conclusion

            There is no explicit HaZa”L source indicating that tefillin are muktzeh, there are logical reasons why tefillin would not fit into any of the categories of muktzeh, and muktzeh is a rabbinic prohibition about which we generally err on the side of leniency.[83] Therefore, it seems to me that we ought to follow the rulings of Trumat HaDeshen,[84] R. Levi Ibn. Haviv,[85] Bach,[86] Shiltei HaGiborim,[87] Maharshal,[88] and R. Karo and R. Isserless in Shulhan Arukh,[89] who rule that tefillin are not muktzeh.  Notably, against these many rabbis who clearly rule that tefillin are not muktzeh, the only “early” source that I have found suggesting that tefillin are muktzeh is the book known as מקדש, and even that source can be understood as merely mentioning the popular conception that tefillin are muktzeh rather than in fact adopting that position.[90]  Even according to Mishnah Berurah, who limits reliance on Shulhan Arukh to pressing circumstances (as opposed to Arukh Hashulhan who says that one who relies on the permissive ruling “has not lost out”),[91] being able to take one’s tefillin home in order to have them at one’s disposal and not to worry about where they are is probably a sufficiently pressing circumstance.[92]  Finally, it is worth noting that in order to refute Trumat Hadeshen’s proof from the Talmud for tefillin not being muktzeh, Magen Avraham had to argue that the enjoyment derived by the act of sending (perhaps gifting) tefillin on Yom Tov, despite the fact that they would not be used on Yom Tov, qualifies as l’tsorekh gufo.[93]  Notably, Rabbi Akiva Eiger[94] relied on this understanding to permit a person to send unused candlesticks to a groom on Shabbat.[95]  Based on this, it would seem to me that to the extent the Talmud can be reconciled with a position that requires tsorekh gufo or tsorekh mekomo in order to move tefillin on Shabbat, the reduced annoyance and/or anxiety from having to leave one’s tefillin at the place where one davened on Shabbat when one intended to have them at home should constitute sufficient tsorekh gufo to allow taking those tefillin home.  Similarly, there is sufficient reason to conclude that taking tefillin home on Shabbat is not an act of preparation for the weekday, at least when the tefillin started out Shabbat at home and were subsequently accidentally taken to synagogue.

 

Footnotes

[1] This discussion assumes the permissibility of use of an eruv for carrying on Shabbat.  Alternatively, the analysis would hold for Yom Tov where carrying is permitted.

[2] רמב”ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכה ו, שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לא סעיף א.

[3] R. Israel Isserlein, 1390-1460, https://en.wikipedia.org/wiki/Israel_Isserlein.

[4] See text of Trumat HaDeshen, text accompanying footnote 13, who rejects this common misperception.

[5] The relevant text of בית יוסף follows.  For further introduction to these categories see שמירת שבת כהלכתה chapter 20.

בית יוסף אורח חיים סימן שח

בסימן זה והבאים אחריו עד סוף סימן שי”ב נתבארו דיני המוקצה: … והנה כלל הדברים המוקצים שאסורין לטלטל מתחלקים לששה חלקים: הא’ כלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס דהיינו כלי שאדם מקפיד עליו שלא יפגם כגון סכין של שחיטה ומילה ושל ספרים: הב’ כלי שמלאכתו לאיסור: הג’ כל דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים ומעות וקנים ועצים וקורות ועפר וחול ומת ובעלי חיים וגרוגרות וצמוקים שהם מונחים במקום שמייבשים אותם וכל כיוצא בדברים אלו דלא חזו וזהו מוקצה מחמת גופו: הד’ כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו אחד מהדברים המוקצים מחמת גופם כגון חבית שיש עליה אבן וכר שיש עליו מעות ואפילו הוסרו אחר כך כיון שהיו עליהם בין השמשות מגו דאתקצו לבין השמשות אתקצו לכולי יומא: הה’ דבר שהיה בין השמשות מחובר או מחוסר צידה: הו’ מוקצה מחמת מצותו כגון עצי סוכה ונוייה:

… ומתוך דבריו פה יתבאר לך שמוקצה מחמת חסרון כיס אין לו צד היתר לטלטלו. אך שלשת חלקים הנשארים יש צדדי היתר בטלטולם על דרכים שונים. כי כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו ולא נאסר אלא מחמה לצל. ודבר שאסור לטלטלו מחמת גופו יש בו דרכי היתר י”ג: הא’ יש דברים שמותר לטלטלם על ידי מחשבה כמו חריות של דקל ונסרים של אומן וחבילי קש ועצים שהתקינן למאכל בהמה ולבנים שנשארו מהבנין: הב’ יש דברים שצריכים הכנסה ויחוד מקום כמו שאמרו (שבת נ.) מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה צרכיו והוא שייחד לו קרן זוית: הג’ יש דברים שצריכים שפשוף או למוד כמו שאמרו בגמרא (שבת קכה:) על נדבך של אבנים ואף על פי שלא הזכיר רבינו זה אני אזכירנו בע”ה (סה. ד”ה חריות): הד’ כיסוי בור ודות ניטלים אם יש להם בית אחיזה: הה’ התירו לטלטל אבנים מקורזלות לצורך בית הכסא: הו’ התירו לטלטל גרף של רעי כלומר כלי המיוחד לרעי ואין בו רעי מותר לטלטלו על ידי מים שנותן בו: הז’ התירו לטלטל המת מפני הדליקה: הח’ התירו לטלטל המת מפני החמה על ידי ככר או תינוק: הט’ התירו לטלטל קוץ המונח במקום שרבים דורסים בו כדי שלא יזוקו: הי’ התירו לטלטל גרף של רעי כלומר הרעי עצמו מותר לטלטלו בין על ידי כלי בין שלא על ידי כלי: הי”א התירו לטלטל קליפי אגוזים על ידי שמסלק הטבלא ונוערה וענין סילוק זה יתבאר לקמן (סה: ד”ה ומ”ש ופרורין): הי”ב התירו לטלטל שברי כלים אף על פי דדמו לצרורות ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה: הי”ג התירו לטלטל האיסור בגופו שלא בנענוע ידיו כדתנן (שבת קמא.) קש שעל המטה מנענעו בגופו, אבל אם על ידי נענוע ידיו מטלטל האיסור ואפילו אם אינו נוגע בו זה נקרא טלטול מן הצד ואסור כל שהוא צריך לדבר האסור: וכלי שמלאכתו להיתר שמונח עליו אחד מהדברים המוקצים מחמת גופם כגון חבית שיש עליה אבן וכר שיש עליו מעות יש בו גם כן דרכי היתר ומספרם ה’: הא’ אם לא הונחו שם מדעת אלא ששכחם שם מותר להטות החבית כדי שתפול האבן ולנער הכר והמעות נופלות דטלטול מן הצד לצורך דבר המותר שרי ומטעם זה צנון שטמנו בקרקע אם מקצת עליו מגולות נוטלו אף על פי שבנטילתו מזיז עפר ממקומו וכן פגה שטמנה בתבן מותר לתחוב בה מחט וליטלה: הב’ אם היתה חבית זו בין החביות שאינו יכול להטותה או שהיה צריך למקום החבית והכר מגביהן כמו שהן עם האבן והמעות עליהם ומניחם במקום אחר כיון שלא הונחו שם מדעת: הג’ אם יש ביד בנו שיש לו געגועין עליו אבן מותר ליטלו והאבן בידו ודוקא אבן אבל דינר לא: הד’ אבן שבקרויה שממלאין בה מים אם היא מהודקת מותר לטלטלה עם האבן מפני שהיא כדופן וכן כלכלה נקובה ונסתם הנקב באבן מותר לטלטלה עם האבן מזה הטעם: הה’ כלי שמלאכתו להיתר שיש בו דבר איסור ודבר היתר ואי אפשר לנערם כגון כלכלה שיש בה אבן ופירות רטובים שאם ינערם יפסדו מותר לטלטלם וכן כנונא אגב קיטמא אף על גב דאיכא עליה שברי עצים משום דאי אפשר למינקט קיטמא לחודיה אפילו אי שדי ליה מכנונא והוא שדבר המותר חשוב מדבר האסור והוא שצריך לגוף דבר המותר או למקום הכלכלה והכנונא. ואחר שהצעתי לפניך כל זה אבוא לבאר דברי רבינו ואז תבין יראת יי’ ודעת קדושים תמצא:

[6]תלמוד בבלי מסכת שבת דף מה עמוד א

אין מוקצה לרבי שמעון אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק, הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו.

[7] See footnotes 39-44 and accompanying text for further thoughts and sources discussing whether one may wear tefillin on Shabbat.

[8] See footnotes 39-44 and accompanying text for further thoughts and sources discussing whether one may wear tefillin on Shabbat.

[9] See footnotes 39-44 and accompanying text for further thoughts and sources discussing whether one may wear tefillin on Shabbat.

[10] The Mishnah at תלמוד בבלי מסכת עירובין דף צה עמוד א and the Talmud thereon discusses one who finds tefillin on Shabbat wearing them home.  As this text discusses an urgent need for protecting the tefillin which would likely override any muktzeh prohibition, this text cannot be invoked to prove that tefillin are not muktzeh.

[11] תלמוד בבלי מסכת ביצה דף טו עמוד א.  Rav Sheshet’s opinion is accepted, see רמב”ם הלכות יום טוב פרק ה הלכה ו and שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקטז סעיף ג.  See further discussion below, footnote 79 and accompanying text.

[12] I.e. the Mishnah’s words “כל שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו” should be punctuated with the comma before the words “Yom Tov,” hence “Anything that we use, on Yom Tov we may send,” rather than “Anything we use on Yom Tov, we may send.”

[13] תרומת הדשן סימן ע.

[14] Maharshal, R. Solomon Luria, 1510-1573, https://en.wikipedia.org/wiki/Solomon_Luria accepts Trumat Hadeshen’s proof.

ים של שלמה מסכת ביצה פרק א

נא. דין תפילין מותר לטלטל בשבת וי”ט, ושולחין אותו לדורון בי”ט, ובחול המועד מניחין תפילין, ומברכין עליהן, וקודם מוסף חולצין, אפילו בר”ח:

מסקינן (ט”ו ע”א): רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפילין בי”ט. א”ל אביי, והא אנן תנן כל שנאותין בי”ט, משלחין אותו. א”ל הכי תנן, כל שנאותין בו בחול, משלחין אותו בי”ט. ומהכא משמע להדיא, שמותר לטלטל תפילין בין (במועד) [בי”ט] בין בשבת. וכ”כ מהרא”י (ת”ה ח”א סימן ע’)….

Korban Netanel, (R. Nathaniel Weil, 1687 – 7 May 1769, https://en.wikipedia.org/wiki/Nathaniel_Weil)  at ביצה פרק א סימן כה אות ש also notes that Betzah 15a implies that tefillin may be moved on Shabbat and Yom Tov and references Trumat Hadeshen’s proof.  Also of note, מקדש, which is the earliest source that I have found to flirt with the idea of tefillin being muktzeh, also notes that Betzah 15a presents a challenge to that argument.  See text accompanying footnote 34.

[15] R. Avraham Gombiner, 1635-1682, https://en.wikipedia.org/wiki/Avraham_Gombiner.

[16] See text accompanying footnote 60 and the following comment:

מגן אברהם סימן תקטז ס”ק ה

(פמ”ג) כיון שראוים. אף ע”ג דעכשיו אין ראוים ליהנות מהם מ”מ שמחה הוא לו שנהנה בשילוחן:

Note that this argument is also raised by מקדש in defense of the idea of tefillin being muktzeh despite Betzah 15a.  See text accompanying footnote 34.  Note that, as referenced by Magen Avraham in the text accompanying footnote 60, תוספות מסכת שבת דף ס עמוד א ד”ה לא בסנדל המסומר במנעל שאינו תפור states “דשילוח משום שמחת י”ט חשיב כמו לצורך גופו.”

Also note that two commentaries on Rosh, הגהות אשרי ביצה פרק א סימן כה (comment beginning וקשה והא לצורך) and קרבן נתנאל ביצה פרק א סימן כה אות ש (quoting Or Zarua ח”ב סו”ס שמ”א) suggest that perhaps transporting tefillin is only permitted if they are to be used on Hol HaMoed.

[17] See שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקיח סעיף א, and see בית יוסף אורח חיים סימן תקיח ד”ה כל הוצאה – ולענין הלכה for discussion of varying opinions in this regard.  The Mishnah on which our text of Betzah 15a is based tends to indicate that a Yom Tov purpose is required in order to send items through a public domain on Yom Tov by saying (Betzah 14b), “והן לצורך המועד (provided they are for the needs of the holiday).”

[18] Rashi as understood by Ran:

הר”ן על הרי”ף מסכת ביצה דף העמוד ב – ו עמוד א ד”ה אבל אבנים

אבל אבנים … [דף ה עמוד א] … אבל מדברי רש”י ז”ל נ”ל דהוצאת כלים אף על פי שאין בהם צורך ליום כלל כל שאינו מוציא אותן לצורך [מחר] שרי ואף דברי הרב אלפסי ז”ל מטין כן וזה תלוי בדקדוק סוגית הגמרא וכבר כתבתי בחידושי:

[19] See below text accompanying footnote 155 and following text.

[20] R. Joel ben Samuel Sirkis, 1561-1640, https://en.wikipedia.org/wiki/Joel_Sirkis.

[21] תלמוד בבלי מסכת שבת דף ס עמוד א

[22]ב”ח אורח חיים סימן שח

כתב עוד בית יוסף דתפילין אין בהן מוקצה והאריך בזה ואיני יודע למה הוצרכו הגדולים לישא וליתן בזה הלא מדתנן בפרק במה אשה (ס א) דלא יצא האיש בתפילין לרשות הרבים ואם יצא אינו חייב חטאת ומפרש בגמרא (סא א) דבין למאן דאמר שבת זמן תפילין ובין למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין לא יצא דילמא שקיל להו מרישא כשבא לפנות ואתי לאתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים ואם יצא אינו חייב חטאת מאי טעמא דרך מלבוש עבידא אלמא דוקא ברשות הרבים לא יצא אבל בחצר יכול ללובשן דאף על גב דיצאו שבתות שהן עצמן אות ואין צריך להניחן אפילו הכי אם רצה להניחן לא קעביד איסורא מדאורייתא אלא שאין לברך עליהן ואף על גב דמדרבנן אסור להניחם בפרהסיא כדתניא בסוף פרק קמא דיום טוב (טו א) היה בא בדרך ושקעה עליו חמה וכו’ היה יושב בבית המדרש וקדש עליו היום וכדכתב רבינו לעיל בסימן ל’ (עמ’ פג) ובסימן רס”ו (עמ’ עא) מכל מקום בביתו אין איסור להניחן בצינעא ואין צריך לומר דליכא משום מוקצה נראה לי פשוט:

[23] תלמוד בבלי מסכת שבת דף סא עמוד א

ולא בתפילין. אמר רב ספרא: לא תימא אליבא דמאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא, אלא אפילו למאן דאמר שבת זמן תפילין הוא – לא יצא, דילמא אתי לאיתויי ברשות הרבים. ואיכא דמתני לה אסיפא: ואם יצא אינו חייב חטאת, אמר רב ספרא: לא תימא אליבא דמאן דאמר שבת זמן תפילין הוא – אלא אפילו למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא – אינו חייב חטאת, מאי טעמא – דרך מלבוש עבידא.

[24] See footnotes 39-44 and accompanying text for further thoughts and sources discussing whether one may wear tefillin on Shabbat.

[25] Based on my limited googling, I gather we do not know anything about this book. See e.g. https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=5254.

[26] 1488-1575, https://en.wikipedia.org/wiki/Joseph_Karo

[27] See quotations from Beth Yoseph, text accompanying footnotes 34-47.

[28] תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד א.

[29] See discussion immediately below.

[30] Rabbinic law at some point prohibited rabbinic teachings from being recorded in writing.

[31] Psalms 119:126.

[32] See footnotes 39-44 and accompanying text for some discussion of this issue.

[33] See Beth Yoseph’s summary of מקדש, text accompanying footnotes 34.

[34] I have found limited discussion on how to understand Mar bar Rav Ashi’s statement, though both ריטב”א and מאירי seem to confirm that Mar bar Rav Ashi understands that these scrolls were forbidden from use at all times based on the statement at Gittin 60b.

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד ב

דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב: כתוב לך את הדברים האלה, וכתיב: כי ע”פ הדברים האלה, הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב.

חידושי הריטב”א מסכת גיטין דף ס עמוד א

מ”ט דלא ניתן ליכתב. והרי הוא כקורא דברים שבכתב על פה …

בית הבחירה (מאירי) מסכת גיטין דף ס עמוד א

ספר הפטרות הואיל ואין שם ספר שלם אלא פרשה מכאן ופרשה מכאן מן הדין לא היה ראוי ליכתב ומאחר שכן מן הדין היה אסור לקרות בו וכן לטלטלו בשבת …

[35] בית יוסף אורח חיים סימן שח.

[36] See text accompanying footnote 27.

[37] See text accompanying footnote 11

[38] R. Levi ibn Habib c. 1480 – c. 1545, https://en.wikipedia.org/wiki/Levi_ibn_Habib.

[39] בית יוסף אורח חיים סימן שח.

[40] 1250 or 1259 – 132, https://en.wikipedia.org/wiki/Asher_ben_Jehiel.

[41] בית יוסף אורח חיים סימן שח, immediately following the text accompanying footnote 34.

[42] https://en.wikipedia.org/wiki/Tosafot

[43] 1040-1105, https://en.wikipedia.org/wiki/Rashi

[44]1320-1376, https://en.wikipedia.org/wiki/Nissim_of_Gerona

[45] Others find indication in Tosaoft that one may not wear tefillin on Shabbat.  See e.g. Magen Avraham, text accompanying footnote 60, who also introduces some other evidence for wearing tefillin being prohibited on Shabbat.  Shulhan Arukh rules against wearing tefillin on Shababt, see text at footnote 53.

It is also worth noting that it appears that Rambam held that it was forbidden to wear tefillin on Shabbat.  Rambam discusses wearing tefillin on Shabbat in the same section where he discusses wearing tefillin at night (Mishneh Torah Laws of Tefillin 4:10-12).  Rambam clearly holds that putting on tefillin at night is forbidden, but it is not entirely clear in Mishneh Torah whether he treats putting on tefillin on Shabbat in the same way.  However, Radbaz (R. David ben Solomon ibn Abi Zimra, 1479–1573, https://en.wikipedia.org/wiki/David_ben_Solomon_ibn_Abi_Zimra) argues in שו”ת רדב”ז חלק ה ללשונות הרמב”ם – הוספות מחלק ג’ סימן תקנ (אלף תרצג) that (אלף תרצג) ש that Rambam held it was forbidden to wear tefillin on Shabbat.  The argument includes two statements from Rambam’s commentary on the Mishneh where Rabbam indicates that putting on tefillin on Shabbat is forbidden.  R. Yoseph Kappach in comment 22 on Rambam Laws of Tefillin 4:10 identifies these comments on the Mishnah as follows:

פירוש המשנה לרמב”ם מסכת עירובין פרק י משנה א

[א] זוג זוג, כלומר תפילין של ראש ותפלין של יד שיניח של יד בידו ושל ראש בראשו לפי שהוא סובר שבת זמן תפלין. ורבן גמליאל אומר שבת לאו זמן תפלין ואסור להניחם בשבת …

פירוש המשנה לרמב”ם מסכת ביצה פרק א משנה י

וכלל זה שהזכיר נכון וענין לשונו כך, זה הכלל כל שנאותים בו אפילו בחול כמות שהוא ביום טוב משלחין אותו. ולפיכך מותר לשלוח תפלין ביום טוב אף על פי שאסור ללבשן ביום טוב ולא בשבת כמו שנתבאר בסוף ערובין.

Interestingly, this is apparently contrary to Vilna Gaon’s understanding of Rambam on this point:

ביאור הגר”א אורח חיים סימן לא
אסור. לשון המחבר ומדברי מדרש הנעלם הוא כמ”ש בס”ב וכ”כ הרא”ש בהלכות קטנות בשם ספר העתים אבל הרמב”ם והטור לא כ’ אסור אלא לאו זמן תפילין הן וכמש”ל סי’ כ”ט דאין איסור לדעת הטור ועיין סי’ ש”א ס”ז:

ביאור הגר”א אורח חיים סימן שא סעיף ז
מפני שצריך. לשון הטור וצ”ע דקי”ל שבת לאו זמן תפילין והרמב”ם השמיט מטעם זה לא כתב אלא סיפא היוצא בתפילין פטור ואיכא דמתני כו’ ואחר העיון נראה דאע”ג דאמרינן שם לא תימא אליבא דמ”ד כו’ אנן קי”ל דלאו ז”ת שם אמר אליבא דריה”ג מנחות ל”ו ב’ דיליף מחוקה. אבל אנן קי”ל כר”ע דיליף מושמרת כמש”ש קסבר הלכה ואין מורין כן ואין איסור להניחם בשבת וי”ט וכמ”ש תוס’ בנדה נ”א ב’ סד”ה ולבני מערבא ובי”ט ט”ו א’ ד”ה ה”ק כו’ וכמ”ש בב”י בסי’ כ”ט ומ”א שם והיה יכול לומר הכל אליבא דמ”ד לאו ז”ת אלא דקמ”ל אף למ”ד ז”ת כן והרמב”ם שלא כ’ זה אזיל לשיטתו דס”ל לילה לאו ז”ת שכ’ שעובר בל”ת והטור אזיל לשיטתו דס”ל זמן תפילין כמ”ש בסי’ כ”ט וסי’ למ”ד והא דאמרינן במנחות שם ספק חשיכה כו’ הא ודאי כו’ אף לר”ע וכמ”ש שם היינו במניח לשם מצות תפילין וכמ”ש במ”א סי’ כ”ט ועתוס’ שם:

[46] בית יוסף אורח חיים סימן שח, immediately following the text accompanying footnote 40.

[47] Text accompanying footnote 13.

[48] בית יוסף אורח חיים סימן שח text immediately following the text accompanying footnote 45.  The text of Trumat HaDeshen is found in the text accompanying footnote 13.

[49] שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח and following.

[50] See text accompanying footnote 40.

[51] AKA Rama, 1530-1572, https://en.wikipedia.org/wiki/Moses_Isserles.

[52] שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף ד.

[53] R. David ha-Levi Segal, c. 1586 – 20 February 1667, https://en.wikipedia.org/wiki/David_HaLevi_Segal.

[54] שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לא

בשבת וי”ט אסור להניח תפילין, מפני שהם עצמם אות ואם מניחים בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם.

See footnotes 39-44 and accompanying text for further thoughts and sources discussing whether one may wear tefillin on Shabbat.

[55] Note there are several source references in the footnotes of my English translation of this text.

[56] ט”ז על שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף קטן ג.

[57] See text accompanying footnote 38.

[58] See Beth Yoseph’s quote of Mikdrash, text accompanying footnote 34.

[59] See footnotes 39-44 and accompanying text for further thoughts and sources discussing whether one may wear tefillin on Shabbat.

[60] Note there are several source references in the footnotes of my English translation of this text.

[61]  מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף קטן יא.  The Tosafot mentioned by Magen Avraham appears at תוספות מסכת שבת דף ס עמוד א ד”ה לא בסנדל המסומר במנעל שאינו תפור and is partially quoted in footnote 16.

[62] תוספות מסכת שבת דף ס עמוד א

לא בסנדל המסומר ולא במנעל שאינו תפור – תימה לר”י והא קתני סיפא זה הכלל כל שניאותין בו משלחין אותו ביום טוב ומפרש בגמ’ דכל שנאותין בו בחול קאמר וסנדל המסומר ניאותין בו בחול ואמאי אין משלחין אותו בי”ט וי”ל דהחמירו בו לפי שבא תקלה על ידו כי היכי דאסר ליה בשמעתין ר’ אלעזר בר’ שמעון לטלטלו לכסות בו את הכלי או לסמוך בו כרעי המטה אף על פי ששאר כלים שמלאכתן לאיסור שרי לטלטלן לצורך גופן ומקומן וזה הכלל דקתני התם לא קאי אלא אמנעל שאינו תפור ונראה לר”י דאפי’ לרבנן דר’ אלעזר דשרי לטלטל לצורך גופו ומקומו אסור לשלחו בי”ט אף על גב דשילוח משום שמחת י”ט חשיב כמו לצורך גופו מדשרי’ לשלוח דברים שמלאכתן לאיסור כיון שבאת תקלה על ידו ליכא שמחת י”ט.

[63] The relevant text of Magen Avraham’s commentary at section 516 can be found in footnote .

[64] See footnote 21 and accompanying text.

[65] תוספות מסכת מנחות דף לו עמוד ב

אי קסבר לילה זמן תפילין – וא”ת מכל מקום חולץ כדאמרינן בפ’ במה אשה (שבת דף סא.) גמרא ולא בתפילין דאפי’ למאן דאמר שבת זמן תפילין לא יצא דלמא מיפסקן ואתי לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים ומיהו לרבי ענני בר ששון דאמר בפרק במה אשה יוצאה (שם דף סד:) בכבול לא אסרו אלא ברה”ר אבל בחצר שרי ניחא דהכא בחצר ור”ת פוסק כרבי ענני אבל לרב דאמר כל שאסרו חכמים לצאת לרה”ר אסרו לצאת לחצר קשה ואין לומר דמודה רב בבית דשרי דהא אמרינן בריש כירה (שם מו.) השירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלים בחצר ואמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליהם ואם היו ראויין להתקשט לא היה לומר טעם (דמשמע) דשרי לטלטל משום תורת כלי אף על גב דלא חזי בשבת דמדמי ליה התם לשרגא דנפטא וי”ל דמודה רב דתפילין דשרי בחצר דלא אסירי אלא ברה”ר דלא דמי לשאר תכשיטין דגזר רב בחצר דלמא מישתלי ואתי לאפוקי לרה”ר אבל תפילין כיון דעשויין למשמש בתפילין מידכר דכיר ליה כדאמר בפ”ק דשבת (דף יב.) גמרא לא יצא החייט במחטו דאמר שמואל יוצא אדם בתפילין עם חשיכה מ”ט כיון דאמר רבה בר אבוה חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה הלכך מידכר דכיר להו וא”ת אם כן כי אמר רב (שבת דף סד:) כל שאסרו חכמים לצאת לר”ה אסור לצאת לחצר חוץ מכבול ופאה נכרית הוה ליה למימר נמי חוץ מתפילין וי”ל דלא מיירי רב אלא בתכשיטין ועוד משום דלמאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא לא שייך למימר חוץ מתפילין ואם תאמר דהכא אמרינן ספק חשיכה לא חולץ ולא מניח ובפ”ק דשבת (דף יב.) קאמר יוצא אדם בתפילין ע”ש עם חשיכה משמע הא ספק חשיכה לא וי”ל התם ברשות הרבים והכא בחצר, מ”ר.

[66] R. Mordechai ben Hillel HaKohen c. 1250-1298, https://en.wikipedia.org/wiki/Mordechai_ben_Hillel.

[67]   תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סח עמוד א

והתניא: כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחביריו לבקרו. הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו. ואותו היום ערב שבת היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו. גער בו ויצא בנזיפה. אמר להן לחביריו: כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה. אמר להן: דעתו ודעת אמו נטרפה, היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות?

רש”י מסכת סנהדרין דף סח עמוד א

לחלוץ תפיליו – של אביו, דקסבר שבת לאו זמן תפילין הוא, ואסור להניחן שמא יצא בהן לרשות הרבים.

שדעתו של אבא נטרפה – וקרוב הוא למות, שאילו היתה דעתו מיושבת היה חולץ תפיליו.

איסור סקילה – הדלקת הנר והטמנת חמין, ועוסקין בדבר שאינו אלא איסור שבות דמניח תפילין בשבת אין כאן איסור מלאכה, ואפילו יצא לרשות הרבים, דהא דרך מלבוש הוא ותכשיטין הוא לו בחול.

[68] I believe this reference is to the following Tosafot:

תוספות מסכת שבת דף מו עמוד ב

ואמר עולא מה טעם – להכי איצטריך לפרושי האי טעמא משום דמשמע ליה דסבר האי תנא כמאן דאסר לקמן להתקשט בהן בחצר מדקתני הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר פירוש ככל הכלים שמלאכתן לאיסור דשרי לצורך גופן ומקומן ולהכי מפרש עולא דאיכא תורת כלי עליה וקשה לר”י דאמר בפ’ מי שהפך (מ”ק יב: ושם) ר’ יהודה נשיאה נפק בחומרתא דמדושא [עי’ פי’ רש”י שם] שמע ר’ אמי ואיקפיד אמר רב יוסף מ”ט איקפיד והתניא השירים והנזמים כו’ ומאי פריך מינה אדרבה מינה משמע דאסור לצאת בהן כדפי’ והתם קאמר נפק דמשמע דרך מלבוש ונראה לר”י דחומרתא דמדושא היינו טבעת של עץ כמו שמפרשים רבותיו של רש”י ולא של אלמוג כמו שהוא מפרש דאלמוגין מפרש בראש השנה (דף כג.) כסיתא והכא קאמר דמדושא אלא של עץ אחר הוא ששמו מדושא ואין שם תכשיט עליו וכשיוצאים בו דרך מלבוש לא הוי קישוט אלא טלטול בעלמא ולהכי ידע רב יוסף דר’ אמי לא איקפד אלא משום טלטול והשתא מייתי שפיר מהך ברייתא דשרי לטלטל לצורך גופו או לצורך מקומו כשאר כלי’ שמלאכתן לאיסור דניטלין לצורך גופו או לצורך מקומו ונפק לחצר קאמר אבל לרה”ר אסור כדאמרי בפ’ הדר (עירובין סט. ושם) ההוא גברא דנפיק בחומרתא דמדושא חזייה לר’ יהודה נשיאה כסייה אמר כגון זה מבטל רשות לר’ יהודה.

 

[69] Unfortunately, I have not yet been able to find this reference in Shiltei HaGiborim.  If anyone finds it, please let me know.

[70]  שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שג סעיף יח

 כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים, אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת,  חוץ מכבול ופאה נכרית דהיינו קליעת שער שקלעה בתוך שערה. וי”א דכל שאסרו לצאת בו, אפילו להתקשט בו בבית אסור, וכ”ש לצאת בו לחצר המעורבת, חוץ מכבול ופאה נכרית. וי”א שהכל מותר לצאת בו בחצר, אפילו אינה מעורבת. והאידנא, נשי דידן נהגו לצאת בכל תכשיטין. ויש שאמרו דמדינא אסורות, אלא שכיון שלא ישמעו, מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות. ויש שלימדו עליהם זכות לומר שהן נוהגות כן ע”פ סברא אחרונה שכתבתי שלא אסרו לצאת בתכשיטין לחצר שאינה מעורבת, והשתא דלית לן רשות הרבים גמור הוה ליה כל רשות הרבים שלנו כרמלית ודינו כחצר שאינה מעורבת, ומותר. הגה: וי”א עוד טעם להתיר דעכשיו שכיחי תכשיטין ויוצאין בהם אף בחול וליכא למיחש דילמא שלפא ומחויא כמו בימיהם שלא היו רגילים לצאת בהן רק בשבת ולא הוי שכיחי (תוס’ פרק כ”כ /במה אשה/ והגהות אלפסי פרק במה אשה). ומיהו טבעת שיש עליה חותם לאשה ושאין עליה חותם לאיש, דתנן בה חייב חטאת, אף בכרמלית אסור אפילו לדידן. והוא הדין לכל מאי דאתמר ביה חיוב חטאת. ויש מי שאומר שבזמן הזה שנהגו האנשים לצאת בטבעת שאין עליה חותם, ה”ז להם כתכשיט, ושרי. ולפי זה אפשר דכיון שנהגו עכשיו הנשים לצאת בטבעת שיש עליה חותם  הרי הוא להן כתכשיט, ושרי. ומ”מ ריך להזהיר לנשים שלא תצאנה אלא במחטים שהן צריכות להעמיד קישוריהן ולא יותר, כי בזה שאין להן תועלת בו ישמעו לנו.

[71] I don’t know what Magen Avraham is drawing our attention to by this reference.

[72] R. Joshua Boaz ben Simon Baruch, d. 1557, https://en.wikipedia.org/wiki/Joshua_Boaz_ben_Simon_Baruch.

[73] R. Yisrael Meir Kagan, 1838–1933, https://en.wikipedia.org/wiki/Mishnah_Berurah.

[74] R. Yechiel Michel Epstein, 1829–1908, https://en.wikipedia.org/wiki/Aruch_HaShulchan.

[75] משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף ד

(כד) כ”א לצורך – היינו כדי שלא יגנבו או שלא יתקלקלו בחמה וכיוצא בזה והט”ז ומ”א מחמירין וסוברין דתפלין מקרי כלי שמלאכתו לאיסור דהרי אסור להניחן בשבת וכנ”ל בסימן ל”א וע”כ אין לטלטלן כ”א בצריך לגופן [היינו כדי שישמרוהו מהמזיקין] או למקומן ומ”מ במקום הדחק יש להקל כדעה הראשונה וכמו שכתבנו בסימן ל”א בבה”ל ע”ש:

רוך השולחן אורח חיים סימן שח סעיף יז
תפילין אף על פי שאין להניחם בשבת מ”מ אינם מוקצים ומותר לטלטלם לאיזה צורך שהוא אפילו מחמה לצל דלא הוה כמלאכתו לאיסור שהרי אין איסור להניחם כשאינו מכוין לשם מצוה והרי לכן נתבאר בסי’ ש”א דהיוצא בתפילין בשבת אינו חייב משום דזהו דרך מלבוש ורק אינם ככתבי הקדש דמותר לטלטלם שלא לצורך כלל כמ”ש בסעיף ט”ו ותפילין אינו כן אבל כל שיש איזה צורך מותר וי”א דכיון שנתבאר בסי’ ל”א ע”פ הזוהר שאסור להניחם בשבת ויו”ט הו”ל כדין כלי שמלאכתו לאיסור דאינו מותר אלא לצורך גופו ומקומו [ט”ז סק”ג ומג”א סקי”א] ולפ”ז אין היתר אלא לצורך מקומן דלצורך גופו לא שייך בתפילין כמובן ומ”מ הסומך על דיעה ראשונה לא הפסיד דאל”כ נימא דהם מוקצים מחמת חסרון כיס דהא ודאי קפיד עלייהו אלא ודאי כיון דדמיין לכתבי הקודש אין עליהם שם מוקצה כלל [ת”ש סקכ”א] ומגילת אסתר ג”כ אינה מוקצה אף על פי שאין קוראין בה בשבת כשחל פורים דמ”מ הרי היא כתבי הקדש ויש מי שאוסר [פר”ח] ונראה יותר להיתר [א”ר] ועוד יתבאר בזה בסי’ תרפ”ח בס”ד ולולב ואתרוג בשבת הוה מוקצה משום דקפיד עלייהו כמ”ש בסי’ תרנ”ח ושופר לא שייך קפיד עליה ודינו כמלאכתו לאיסור ומותר לצורך גופו או מקומו ונייר חלק אם אינו מצניעו לכתיבה ולא קפיד עליה מותר בטלטול דראוי לכסות בו כלי או לקנוח ואם מצניעו לכתיבה הרי קפיד עליו ודינו כמוקצה מחמת חסרון כיס [מג”א סק”י] ואסור בטלטול וכ”ש ניירות שכתובין עליו חשבונות דאסור לטלטלן משום דקפיד עלייהו אבל חשבונות שעברו או מכתבים שאין צורך בהם הרי ראוים לכסות בו כלים או ענין אחר ואינם מוקצים אא”כ השליכם לאשפה דאז צריך יחוד מע”ש כמו שיתבאר וציצית כשאינם בבגד הוי מוקצה:

[76] See text accompanying footnote 45.

[77] See e.g. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ז עמוד א (“ר’ יהושע בן קרחה אומר: בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל Rabbi Joshuah b. Karhah said: On matters of Torah law, follow the strict opinion, on matters of rabbinic law follow the lenient opinion”), רמב”ם הלכות ממרים פרק א הלכה ה, חידושי הריטב”א מסכת נדה דף מד עמוד ב ד”ה כמאן דלא כרשב”ג, ט”ז יורה דעה סימן שצז ס”ק ב, ביאור הגר”א יורה דעה סימן שצז ס”ק ב.

[78] See e.g. Mishnah Shabbat משנה מסכת שבת פרק טו משנה ג re making beds )appearing at

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיג עמוד א), תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח עמוד אregarding washing dishes, both rulings codified at רמב”ם הלכות שבת פרק כג הלכה ז, and the ruling regarding washing dishes codified at שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכג סעיף ו.

[79] See text accompanying footnote 11. Note this ruling is adopted by Rambam at רמב”ם הלכות יום טוב פרק ה הלכה ו and שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקטז סעיף ג.

On initial review, Rav Sheshet’s permission to send tefillin on Yom Tov may appear to be significantly at odds with the Mishnah (תלמוד בבלי מסכת ביצה דף יד עמוד ב) which permits sending items on Yom Tov “”והן לצורך המועד (most easily translated as “provided they are for the needs of the holiday”) and which provides examples of items that can be used on Yom Tov.  However, upon further reflection it seems to me that the Mishnah and its examples can reasonably be read consistently with Rav Sheshet’s standard that anything that in its present state could be used on a weekday may be sent on Yom Tov.  In fact, “והן לצורך המועד” could be read to mean that sending such items is by definition צורך המועד, i.e. the phrase is explanatory rather than qualifying.  Additionally, the Mishnah in the Yerushalmi reads “אף על פי שאין לצורך המועד” (even though they are not needed for the holiday.  Regardless of what the correct text of the Mishnah is, were this phrase a significant difficulty for R. Sheshet’s statement, one would expect the Talmud to have raised the issue of this phrase.

There is remarkably little discussion of why sending tefillin is permissible in terms of whether doing so fulfills any purpose on Yom Tov.  הגהות אשרי מסכת ביצה פרק א סימן כה (note beginning וקשה והא לצורך המועד קתני) and אות ק קרבן נתנאל ביצה פרק א סימן כה (citing Or Zarua) responding to the Mishnah’s phrase והן לצורך המועד suggests that in Rav Sheshet’s amended text of the Mishnah, כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביום טוב, the phrase “בחול” refers to Hol HaMoed, though I’m not certain how this would the problem.  There is some suggestion (noted but not necessary adopted in בית יוסף אורח חיים סימן תקטז ד”ה ומ”ש ואפילו תפילין) that suggest that the tefillin are being sent for study on Yom Tov though it strikes me that if that were the point of the Talmudic discussion that proviso ought to have been mentioned.  Beyond that, anyone else who mentions anything about needing a purpose for sending tefillin land on the conclusion that the satisfaction from sending (gifting?) the tefillin is sufficient, see e.g. בית הבחירה (מאירי) מסכת ביצה דף יד עמוד ב ד”ה כל שנאותין וכו’, בית יוסף אורח חיים סימן תקטז ד”ה ומ”ש ואפילו תפילין, מגן אברהם סימן תקטז ס”ק ה, ערוך השולחן אורח חיים סימן תקטז.  This explanation, as well as the fact that most commentaries don’t even mention the issue, suggest that the level of Shabbat/Yom Tov benefit required is reasonably low.

[80] Shemirat Shabbat Kehilkhatah 28:81.

[81] Id. footnote 180.

[82] Id (citations omitted).

[83] See footnote 76.

[84] Text accompanying footnote 13.

[85] Text accompanying footnote 45.

[86] Text at footnote 19.

[87] Quoted by Magen Avraham in text accompanying footnote 60.

[88] Text at footnote 14.

[89] Text accompanying footnote 51.

[90] See text accompanying footnotes 37-38.

[91] Text at footnote 74.

[92] In this particular case that prompted this paper, the place where the person was on Shabbat was not the place where the person normally davens in the morning and retrieving the tefillin might have proven to be logistically difficult.

[93] See text accompanying footnotes 13-18.

[94] 1761 – 1837, https://en.wikipedia.org/wiki/Akiva_Eiger.

[95]  רבי עקיבא איגר מסכת שבת דף ס עמוד א

בא”ד דשילוח משום שמחת יום טוב חשיב כמו לצורך גופו, מדברי תוס’ אמרתי להתיר לשלוח לחתן ביום חתונתו בשבת נרות כסף שלא הדליקו בו באותו שבת (לדורן דרשה כנהוג) דמשום שמחת החתן מקרי צורך גופו.