/

UTJ Viewpoints
  • Find us on Facebook
  • Follow Us on Twitter
  • Watch us on YouTube
  • Follow Us on Instagram

Judaism and The Laws of War Part 2 of 2

Halakhah, Israel, Modern Judaism, UTJ Events

by Professor Reuven Kimelman

Disclaimer: The opinions expressed here are that of the writer and do not necessarily represent the views of the Union for Traditional Judaism, unless otherwise indicated.

Judaism an the Laws of War Part 2 of 2

Recorded February 14, 2024

This is part 2 of a 2 part series.  Click here to view part 1.

The text displayed on screen during the video is pasted below and may be downloaded as a pdf from here.

Articles by Rabbi Kimelman relating to this subject, including sources and documentation:

Your feedback on this webinar is welcome here.

 

Reuven Kimelman, “Judaism and the Ethics of War,” in Margo Kitts, ed., The Cambridge Companion to Religion and War (Cambridge: Cambridge University Press, 2023), 215-240

Deut. 20:19

כִּי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתׇפְשָׂה
ּלֹא־תַשְׁחִית אֶת־עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן
כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת
 כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר

Sefer HaḤinuch, Mitzvah 529

שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית אִילָנֵי מַאֲכָל – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלִּכְרֹת הָאִילָנוֹת כְּשֶׁנָּצוּר עַל עִיר כְּדֵי לְהָצֵר לְאַנְשֵׁי הָעִיר וּלְהַכְאִיב לִבּוֹתָם,
וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כ יט) לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ וְגוֹ’ וְאוֹתוֹ לֹא תִכְרֹת,
וּכְמוֹ כֵן נִכְנָס תַּחַת זֶה הַלָּאו, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שׁוּם הֶפְסֵד , כְּגוֹן לִשְׂרֹף, אוֹ לִקְרֹעַ בֶּגֶד אוֹ לְשַׁבֵּר כְּלִי לְבַטָּלָה,
וּבְכָל עִנְיָנִים אֵלּוּ וּבְכָל כַּיּוֹצֵא בָּם שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם הַשְׁחָתָה.
וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תָּמִיד בַּגְּמָרָא (קידושין לב, א) וְהָא קָא עָבַר מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית, וּמִכָּל מָקוֹם אֵין מַלְקִין אֶלָּא בְּקוֹצֵץ אִילָנֵי מַאֲכָל, שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב,
אֲבָל בִּשְׁאָר הַהַשְׁחָתוֹת מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת (עי’ רמב”ם מלכים ו י).

Deut. 20:10-12

כִּי־תִקְרַב אֶל־עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם׃

When you approach a town to attack it, you shall offer it terms of peace.

וְהָיָה אִם־שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כׇּל־הָעָם הַנִּמְצָא־בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ׃

If it responds peaceably and lets you in,
all the people present there shall be subject to you and serve you.

וְאִם־לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ׃

If it does not surrender to you, but would join battle with you, you shall lay siege to it;

 

Deut. Rabbah 5:13

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כָּל מַה שֶּׁגָּזַר משֶׁה הִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ,…
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ שֶׁיִּלָּחֵם עִם סִיחוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב, כד): וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה, וְהוּא לֹא עָשָׂה כֵן,
אֶלָּא (דברים ב, כו): וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים וגו’,
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ אָמַרְתִּי לְךָ לְהִלָּחֵם עִמּוֹ, וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בְּשָׁלוֹם,
חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְקַיֵּם גְּזֵרָתְךָ,
כָּל מִלְחָמָה שֶׁיְהוּ הוֹלְכִים לֹא יְהוּ פּוֹתְחִים אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וגו’.

 

Abarbanel, Deut. 20:10

ההכרזות ופקדת ראשי צבאות קודם שילחמו יקראו אליה לשלום.
ואם לא תשלי’ העיר יצורו עליה ואז לא ישחיתו את עצה כמו שבא בפרשה הנמשכת לזאת.
והיה אם שלום תענך ופתחה לך. רוצה לומר שמיד כשיקראו אליה לשלום בראשונה תענה שלום.
 ולא די במענה השלום לבד כי גם שיצטרף אליו תנאי שני והוא שתפתת דלתי העיר שיכנסו ישראל שמה
אבל אם לא ענת’ לשלום מיד אף על פי שתהיה אחר כך מתחרט ויאמרו אנשי העיר לקבל השלום.
לא ישמעו לקולם עוד.  וזהו שאמר והיה אם שלום תענך.
ואמרו והיה כל הנמצ’ בה יהיו לך למס ועבדוך
כבר פירשו חז”ל בספרי שהם ב’ תנאים מס ועבדות ושמס בלי עבדות ועבדות בלי מס לא יקובל
וכבר כתב הרמב”ן ז”ל שהפרשה הזאת תכלול המלחמות כלם בין מלחמת חובה בין מלחמת הרשות.
כי גם במלחמת מצוה היו חייבים לקרא לשלום אפילו לז’ עממים כמו שמשה קרא לסיחון מלך האמרי לשלום.
ואמנם מה שאמר בספרי במלחמת הרשות הכתוב מדבר.
הוא להודיע שיש הפרש ביניהם כאשר לא תשלים ועשתה מלחמה שצוה והכית את כל זכורה לפי חרב
. רק הנשים וגומר. וע”ז אמרו במלחמת הרשות הכתוב מדבר.
רוצה לומר שאע”פ שהיתה מלחמת הרשות
כיון שקראת לשלום ולא ענו יתחייב להלחם בה והבטיחם שיתנם הש”י בידם.

Nachmanides, Deut. 23:10

והנכון בעיני בענין המצוה הזאת
כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו
והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה
כי יאכלו כל תועבה יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה
הישר בבני אדם בטבעו יתלבשאכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב
ועל כן הזהיר בו הכתוב ונשמרת מכל דבר רע.

Deut. 20:5-8

וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל־הָעָם לֵאמֹר
 מִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת־חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן־יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ׃
וּמִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר־נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן־יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ׃
וּמִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר־אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן־יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה׃
וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל־הָעָם וְאָמְרוּ
מִי־הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת־לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ.

Mishneh Torah, Sabbath 2:23

עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁצָּרוּ עַל עֲיָרוֹת יִשְׂרָאֵל אִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי מָמוֹן
אֵין מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת וְאֵין עוֹשִׂין עִמָּהֶן מִלְחָמָה.
וּבְעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר אֲפִלּוּ לֹא בָּאוּ אֶלָּא עַל עִסְקֵי תֶּבֶן וְקַשׁ יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זַיִן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת.
וּבְכָל מָקוֹם אִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת אוֹ שֶׁעָרְכוּ מִלְחָמָה אוֹ שֶׁצָּרוּ סְתָם
יוֹצְאִין עֲלֵיהֶן בִּכְלֵי זַיִן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת.
וּמִצְוָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּכוֹלִין לָבוֹא וְלָצֵאת וְלַעֲזֹר לְאַחֵיהֶם שֶׁבַּמָּצוֹר וּלְהַצִּילָם מִיַּד הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּשַׁבָּת.
וְאָסוּר לָהֶן לְהִתְמַהֲמֵהַּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת.
וּכְשֶׁיַּצִּילוּ אֶת אֲחֵיהֶן מֻתָּר לָהֶן לַחֲזֹר בִּכְלֵי זַיִן שֶׁלָּהֶן לִמְקוֹמָם בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבוֹא:

[The following rules apply] when gentiles lay siege to Jewish cities:
If their intent was financial gain,  the Sabbath laws should not be violated because of them, nor are we allowed to wage war against them.
If a city is located near the border, however, we should march against them with weapons and wage war against them even when they are demanding hay or straw.
In any location, if the gentiles’ intent was Jewish lives, or if they engaged in battle with a city or laid siege to it without stating a specific intention, we must wage war against them,
and the Sabbath laws should be violated because of them.
It is a mitzvah for every member of the Jewish people who can come [to their assistance]
to go out and aid their brethren who are under siege and save them from the gentiles
[although it is the] Sabbath. It is forbidden to wait until Saturday night.
After they have saved their brethren, they may return home with their weapons on the Sabbath, so that a dangerous situation will not be created in the future.

 

Tosefta Bava Kamma 7:2, ed. Lieberman, p. 29f.

מה נשתנה אוזן יתר לרצוע מכל איבריו
לפי ששמעה מהר סיני כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם
ופרק ממנו עול שמים והמליך עליו עול ב”ו
לפיכך אמר הכתוב תבוא אוזן ותרצע שלאשמרה את מה ששמעה

Enjoying UTJ Viewpoints?

UTJ relies on your support to promote an open-minded approach to Torah rooted in classical sources and informed by modern scholarship. Please consider making a generous donation to support our efforts.

Donate Now